זנב לטאה בענבר בן 99 מיליון שנה: העדות המאובנת הישירה הראשונה להשלת זנב מרצון
זנב לטאה בענבר בן כ־99 מיליון שנה מספק את העדות המאובנת הישירה הראשונה לכך שלטאה השילה את זנבה מרצונה. חוקרי אוניברסיטת תל אביב מצאו בו את סימני השרירים האופייניים להשלת זנב אצל לטאות בנות זמננו.
לטאות רבות יודעות להשיל את זנבן כשטורף תופס אותן. הזנב המנותק ממשיך לזוז ומסיח את דעת הטורף. בינתיים הלטאה בורחת. לתכונה הזאת קוראים אוטוטומיה, כלומר קטיעה עצמית של איבר. עד כה לא הייתה לה עדות ישירה בתיעוד המאובנים. כעת מחקר חדש מציג זנב לטאה בענבר שתיעד את הרגע עצמו.
המחקר ראה אור בכתב העת השפיט Palaeontologia Electronica. את העבודה הובילו דולב פבריקנט, דוקטורנט בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והמנחה שלו לאונידס־רומנוס דבראנוגלו. לצדם השתתפו אחמד נאסר ממכון וולקני ואפוסטולוס כריסטופולוס מאוניברסיטת אתונה.
זנב לטאה בענבר: מה החוקרים מצאו
פיסת הענבר הזעירה מגיעה ממכרה בעמק הוקאונג שבצפון מיאנמר. אורכה כ־18 מילימטרים בלבד. האוניברסיטה רכשה אותה ב־2022, והיא שמורה כיום במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. בתחילה הצוות סבר שהשארית הכהה היא ענף או חלק של חרק. אולם פבריקנט הבחין תחת הגדלה בקשקשים זעירים החופפים זה את זה.
כדי לבחון את הזנב בלי לפגוע בו, נאסר סרק אותו בטומוגרפיה ממוחשבת בקרני רנטגן ברזולוציה גבוהה (מיקרו־CT). הסריקות חשפו טבעת סימטרית של רקמת שריר סביב נקודת השבר. הטבעת בנויה בתבנית של רוזטה או טריז. לטאות בנות זמננו יוצרות מבנה כזה בדיוק כשהשרירים מתכווצים בזמן השלת זנב מכוונת.
בנוסף, השבר נקי. אין בו את דפוסי המעיכה האופייניים לפציעה מקרית. לכן החוקרים מסיקים שהלטאה שחררה את הזנב בכוונה, ולא שהזנב נקרע בכוח. החוקרים גם השוו את הממצא לזנבות של לטאות חיות, ובהן זנב שהשיל סקינק מהסוג Eremiascincus.
למה העדות הזאת חשובה
מאובנים קודמים הראו מבנה של חוליות שמאפשר השלת זנב. אבל מבנה כזה מעיד רק על יכולת. הוא אינו מוכיח שההשלה קרתה בפועל. לעומת זאת, הזנב בענבר מתעד אירוע השלה שהושלם. לדברי החוקרים, זוהי העדות המאובנת הישירה הראשונה להשלת זנב מרצון אצל בעל חוליות קדום.
לממצא יש גם השלכה גנטית. אצל לטאות בנות זמננו השלת הזנב קשורה פעמים רבות ליכולת להצמיח זנב חדש. מכאן החוקרים כותבים כי "גנים מועמדים המעורבים בהתחדשות הזנב עשויים היו להופיע לפני 99 מיליון שנה לפחות". כלומר, מנגנון ההגנה הזה פעל כבר בימי הדינוזאורים.
מה עדיין לא ידוע
החוקרים אינם יכולים לזהות את מין הלטאה. לדבריהם, הזנב שייך לקרוב של הוורנים או של הלטאיים, המשפחה שכוללת את לטאות החומה האירופיות. גם הנסיבות אינן ברורות. ייתכן שלטאה שחיה על עצים נדבקה לשרף והשילה את זנבה כדי להשתחרר. מצד שני, ייתכן שהלטאה השילה את הזנב במאבק עם טורף, והוא נפל על השרף הדביק.
שאלות ותשובות
מהי אוטוטומיה?
זוהי השלה מרצון של איבר. אצל לטאות השרירים מתכווצים לאורך מישורי שבר מיוחדים בזנב, והזנב ניתק. זוהי אסטרטגיית ההגנה הנפוצה ביותר מפני טורפים אצל לטאות בנות זמננו.
איך החוקרים יודעים שהזנב לא נקרע בתאונה?
סריקות המיקרו־CT הראו טבעת שרירים בצורת טריז בנקודת השבר. מבנה זה מאפיין השלה מכוונת אצל לטאות חיות. בנוסף, השבר נקי ואין בו סימני מעיכה של פציעה מקרית.
מאיפה הגיע הענבר?
הענבר מגיע ממכרה בעמק הוקאונג שבמדינת קצ'ין בצפון מיאנמר. גילו כ־99 מיליון שנה, מאמצע תקופת הקרטיקון. לפי המאמר, האוניברסיטה רכשה אותו כחוק ב־2022.
מה הממצא מלמד על התחדשות הזנב?
אצל לטאות רבות השלת הזנב באה יחד עם צמיחה מחדש שלו. לכן החוקרים מעריכים שגנים הקשורים להתחדשות הזנב קיימים כבר 99 מיליון שנה לפחות.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
- חרק בענבר בן 99 מיליון שנה חושף איבר הזנה גמיש
- מאובנים של פרוקי רגליים בני 230 מיליון שנה בענבר
- הוכחה לאבולוציה: מבנים אנטומיים חדשים בלטאות
- חיות את הרגע: קמטן החורש
- מחקר מקיף: הנאטופים בכרמל אכלו נחשים ולטאות
מקור: הודעת אוניברסיטת תל אביב
מילים נרדפות לביטוי המפתח: לטאה בענבר, השלת זנב, אוטוטומיה, מאובן ענבר מהקרטיקון
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.