33 חברות כנסת. הגיע הזמן למנהיגות אחרת

יש כאן הזדמנות. לא רק להגדיל את מספר הנשים סביב שולחן קבלת ההחלטות, אלא גם להביא אל השולחן מנהיגות אחרת. כזו שיודעת לנהל מחלוקות בלי לוותר על שיתופי פעולה, לזהות מטרות משותפות גם מעבר לקווים מפלגתיים, ולתרגם כוח פוליטי לשינוי בחייהם של בני אדם

איילת רזין בית-אור|

תגיות

המספר 33 הוא סיבה לתקווה. עכשיו צריך להפוך את פריצת הדרך בייצוג לפריצת דרך במנהיגות

33 נשים נבחרו לכנסת ה-26. מספר שיא של נשים עם פתיחת כהונתה של כנסת בישראל. זו פריצת דרך שראוי לברך עליה, אבל גם להזכיר: 33 מתוך 120 הן עדיין פחות משליש, במדינה שבה נשים הן מחצית מהאוכלוסייה. הדרך לייצוג שוויוני עוד ארוכה.

ובכל זאת, יש כאן הזדמנות. לא רק להגדיל את מספר הנשים סביב שולחן קבלת ההחלטות, אלא גם להביא אל השולחן מנהיגות אחרת. כזו שיודעת לנהל מחלוקות בלי לוותר על שיתופי פעולה, לזהות מטרות משותפות גם מעבר לקווים מפלגתיים, ולתרגם כוח פוליטי לשינוי בחייהם של בני אדם.

לחברות הכנסת החדשות, ולוותיקות שנבחרו מחדש - אנחנו תולות בכן תקוות גדולות. נושאות אליכן עיניים.

לא רק בשל עצם נוכחותכן בכנסת, אלא בזכות הקול, הניסיון ונקודת המבט שאתן מביאות איתכן. יש חשיבות עצומה ליכולת שלכן להציף סוגיות שלא תמיד זוכות לתשומת הלב הראויה, ולהבטיח שצרכיהן הייחודיים וחוויית חייהן של נשים יהיו חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות בכל תחומי החיים.

הניסיון שלי בעבודה מול הכנסת בעשרות החוקים שפעלתי לקדם לטובת נפגעי עבירה וקידום שוויון מגדרי, לימד אותי ששינוי משמעותי אפשרי גם כאשר קיימות מחלוקות פוליטיות עמוקות. הוא מחייב התמדה, עבודה מקצועית ונכונות לשתף פעולה. בכל המאבקים הללו נוכחתי עד כמה חשובה היכולת של חברות כנסת ממפלגות שונות להתגייס סביב מטרה משותפת, גם כשהן חלוקות כמעט בכל נושא אחר.

ולמען הסר ספק - האחריות לקידום זכויות נשים אינה מוטלת על נשים בלבד. היא מוטלת על כל נבחרי הציבור, נשים וגברים כאחד. אבל פעם אחר פעם ראיתי כיצד חברות כנסת הן שמעלות לסדר היום סוגיות שאחרים אינם מזהים, מתעקשות שלא להרפות ומצליחות לרתום שותפים לקידום פתרונות.

אין בכך כדי לומר שנשים חושבות אותו הדבר, או שהן בהכרח מנהיגות באותה דרך. להפך. השונות ביניכן היא חלק מהכוח שלכן. אתן מגיעות מרקעים שונים, מקהילות שונות ומתפיסות עולם שונות. דווקא משום כך, היכולת למצוא מכנה משותף ולפעול יחד יכולה להיות משמעותית כל כך.

אישה שחוששת לחזור לביתה בגלל בן זוג אלים אינה אמורה להתעניין בשאלה אם מי שתסייע לה יושבת בקואליציה או באופוזיציה. ילדה שנפגעה מינית אינה צריכה להמתין להסכמות פוליטיות כדי לקבל הגנה וטיפול. אישה שנתקלת באפליה בשוק העבודה זקוקה למדיניות שרואה אותה, ולא לעוד מאבק על קרדיט פוליטי.

אלה אינם נושאים שוליים. אלה החיים עצמם.

אני מקווה שתדעו להתווכח בחריפות במליאה, וביום שלמחרת לשבת יחד סביב שולחן עבודה. לתמוך ביוזמה ראויה גם כשהיא מגיעה מהצד השני, ולזכור שההצלחה אינה נמדדת רק בשאלה מי הגישה הצעת חוק או מי זכתה בקרדיט, אלא בשאלה אם הצלחנו לשנות מציאות.

ובעיקר, אני מקווה שלא תגבילו את עצמכן למה שמכונה בדרך כלל "נושאי נשים". נקודת המבט שלכן נחוצה גם בדיונים על ביטחון לאומי, כלכלה, חינוך, תקציב המדינה ועתידה של החברה הישראלית. נשים אינן קבוצת אינטרס. הן מחצית מהציבור, והן צריכות להיות שותפות מלאות בעיצוב כל תחומי המדיניות.

33 חברות כנסת הן הישג מספרי חשוב. אבל המבחן האמיתי יהיה מה ייעשה בכוח הזה.

עו"ד איילת רזין בית-אוֹר היא מומחית בקידום שוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה