בטקס 7 באוקטובר בניו יורק נבנה גשר לשלום
נמשיך להפיץ את המסרים ואת האנרגיה של השלום, כי כל שיחה ואינטראקציה משנים מציאות. גלי השלום כבר מתחילים להיווצר, והתפקיד שלנו הוא להמשיך ולהרחיב אותם עד שיגיעו לכולנו ויוציאו אותנו ממעגל הדמים
ג'וש דריל|
תגיות
ב-7 באוקטובר השתתפתי בטקס זיכרון ביוניון סקוור בניו יורק שהתבסס על האמונה שכל חיי אדם שווים בערכם. ארגון "ישראלים למען השלום בניו יורק" ארגן את הטקס כדי לזכור את הנרצחים בטבח 7 באוקטובר ולהביע התנגדות להרג ההמוני של פלסטינים בעזה במסגרת מסע הנקמה שישראל פתחה בעקבות הטבח. יחד השמענו דרישה ברורה להפסיק את ההרג וליצור מציאות של שלום צודק ובטוח. אנחנו מאמינים שזו הדרך היחידה לצאת ממעגל הדמים והנקמה ולמנוע הרג של בני אדם נוספים, כדי שלא נצטרך להוסיף עוד ועוד שמות לרשימת הקורבנות.
הטקס התקיים בתוך כאוס של צעקות ומחאות. מפגינים פרו-פלסטינים הגיעו להפגין נגד ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, שבחר לעמוד איתנו בטקס. הבחירה שלו להשתתף בטקס שמכיר בכאב של שני העמים היא דוגמה למנהיגות שאנחנו צריכים כדי להתחיל לצאת ממעגל הדמים.
גם מפגינים מטעם ההסברה הישראלית הגיעו להפריע לטקס, משום שדיברנו על הפשעים שישראל מבצעת בעזה ובגדה המערבית. למרות כל הצעקות והניסיונות להשתיק אותנו, בסוף הערב הבנתי שהצלחנו לבנות גשר אמיתי עבור תנועת השלום.
במהלך הטקס הקראתי טקסט על יונתן זייגן ועל אמו, פעילת השלום ויויאן סילבר, שנרצחה בטבח 7 באוקטובר. בזמן שדיברתי, ראיתי בעיניים של חלק מהמפגינים שהגיעו לצעוק נגדנו איך הם מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב. היו כמובן מפגינים עם מיקרופונים שהמשיכו לצעוק בלי קשר למה שאמרנו, אבל היו גם כאלה שבחרו להקשיב.
אחרי שסיימתי להקריא את הטקסט, פניתי ישירות לכל הקהל ביוניון סקוור והסברתי שלכולנו יש אחריות לצעוד יחד בדרך השלום. אמרתי שאני מדבר לכולם, גם למי שהגיע להפגין נגדנו, ושאני רואה שחלקם מקשיבים. היה לי חשוב להסביר שאנחנו חייבים להתנגד להרג של בני אדם, בין אם מדובר בטבח 7 באוקטובר, בהפצצות הבלתי פוסקות על שכונות בעזה או בטרור המתנחלים בגדה המערבית.
אחרי הטקס נשארתי לדבר עם חלק מהמפגינים שהגיעו למחות נגדנו. חלקם גדלו בגדה המערבית. שוחחתי איתם ואמרתי שאנחנו צריכים ללכת יחד בדרך השלום לטובת שני העמים שלנו, כי רק כך נוכל להגיע לחיים של בטחון ושוויון.
בסוף השיחה לחצנו ידיים, והרגשתי שמשהו בלב קצת השתנה. זה לא משנה את העולם באותו רגע, אבל זה כן יכול לשנות אדם אחד, ואולי גם את השיחות שיהיו לו בהמשך.
אחרי האירוע, בפוסט שפרסמו המארגנים, הגיב אחד האנשים שהגיעו להפגין נגדנו וביקש להתנצל. הוא כתב שהיה שמח לעבוד איתנו בעתיד ולהתנצל באופן אישי על הפגיעה שנגרמה. אלה הזרעים שאנחנו זורעים היום, ועם הזמן הם יכולים לצמוח לתנועת שלום גדולה וחזקה יותר.
נמשיך להפיץ את המסרים ואת האנרגיה של השלום, כי כל שיחה ואינטראקציה משנים מציאות. גלי השלום כבר מתחילים להיווצר, והתפקיד שלנו הוא להמשיך ולהרחיב אותם עד שיגיעו לכולנו ויוציאו אותנו ממעגל הדמים. עבור כולנו זה עניין של חיים ומוות. אנחנו חייבים לעבד את הטראומה שלנו, ובמקום לתת לה להוביל אותנו לשנאה ולרצון בנקמה, להפוך את הכאב לכוח שמניע אותנו לבחור בחיים ובשלום.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.