יו"ר התעשייה האווירית: מלאי המיירטים? "לעולם לא אישן בשקט"

יו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית בועז לוי מודה כי המלחמה הממושכת יוצרת אילוצים. "תמיד יהיה מחסור, כי המלחמה לא סימטרית", הוא מודה בריאיון ל-ynet בשולי ועידת MEAD. הפגישות מאחורי הקלעים, העבודה מסביב לשעון - והמסר שלו למשרד האוצר: "צריך יותר תקציבים, השמיכה קצרה"

בועז לוי, יו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, לא מתחמק כשהוא נשאל האם המלחמה, שנמשכת כבר קרוב לשלוש שנים, מעמידה את ישראל בפני מחסור אמיתי במיירטים. "יש אילוצים ישראליים ויש אילוצים אמריקניים", הוא אומר בריאיון ל-ynet בשולי ועידת MEAD. מלחמה ממושכת, עם ירי מסיבי של טילים בליסטיים, מכתיבה לדבריו צורך בלתי-פוסק בייצור לארסנל.

הוא הדגיש כי "תמיד יהיה מחסור (במיירטים), כי המלחמה לא סימטרית". לדבריו, קווי הייצור בתעשייה האווירית עובדים יומם ולילה כדי לענות על כל הזמנות משחק הביטחון - כולל כאלה מגרמניה. הוא מנצל את הריאיון הזה גם כדי להעביר מסר, על רקע המחלוקות על תוספת לתקציב הביטחון: "כדי שיהיו עוד מיירטים, צריך יותר תקציבים, והשמיכה קצרה".

לדבריו, מקבלי ההחלטות בישראל מודעים לצורך, ואילו האחריות לתקציב עצמו מוטלת על משרד האוצר, מול משרד הביטחון שמגדיר את הצרכים. לשאלה אם הוא ישן בשקט בלילה כשהוא מכיר את היקף מאגרי המיירטים, לוי משיב כי "לעולם לא אישן בשקט בנוגע למאגר המיירטים, כי תמיד יהיה צורך בעוד. התפקיד שלנו בתעשייה האווירית הוא לספק את זה בצורה הכי מהירה והיעילה שאפשר, אך צריך להבין שמדובר במערכות מאוד מתוחכמות, שזמן הייצור שלהן אינו זניח".

את הדברים הללו הוא אמר ל-ynet בוועידה, שבשוליה נערכו גם פגישות מאחורי הקלעים עם גורמים ממדינות שונות - חלקן כאלה שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לוי, שמונה למנכ"ל התעשייה האווירית ב-2020 לאחר שהוביל בעבר את פרויקט "חץ" ואת תוכנית "ברק 8", מגיע לוועידה מדי שנה. בשיחה הוא פורש את התפיסה שמנחה אותו: שההגנה האווירית היא לא רק כלי מבצעי, אלא מנוף לשיתופי פעולה בין ישראל למדינות האזור.

"הוועידה הזו היא פלטפורמה טובה", ציין לוי, "כי התעשייה האווירית היא חברה ביטחונית ואזרחית גם יחד. היא חברה לאומית, ויש לה אחריות שחורגת מעבר לאספקת מערכות לכוחות הביטחון". לדבריו, חברה שמעסיקה 16 אלף עובדים, מפרנסת 50 אלף משקי בית בישראל ומחזיקה 8,000 מהנדסים, נושאת אחריות שמחייבת אותה לתרום ליצירת גשר טכנולוגי שישפר גם את הכלכלה וגם את הביטחון, ויפתח פתח למדינות נוספות.

לוי חוזר ומדגיש שבבסיס הגישה שלו עומדת אמונה בטכנולוגיה כגשר לשיתופי פעולה, גם אזרחיים וגם צבאיים. "הגבול בין האזרחי לצבאי מיטשטש", הוא הוסיף, ומזכיר שהמלחמה האחרונה המחישה זאת לכל אזרח בישראל. לדבריו, "בתפיסת העולם שלנו תמיד דמיינו מלחמה עם חזית רחוקה, והנה המלחמה הייתה בתל אביב".

עידן הבינה המלאכותית, טען לוי, משנה את התמונה הזו מקצה לקצה. איסוף מידע מתמשך - למשל באמצעות לוויינים המסתכלים על כדור הארץ - מאפשר לא רק לזהות איומים כמו שיגורים מאיראן, אלא גם לקרוא תוואי קרקע, תנועה, חקלאות ומאגרי מים, הן אצל האויב והן אצל בעלות הברית. "אם תפיק מזה תובנות, אתה יכול למכור אותן, לשתף אותן וליצור בריתות עם מדינות. זה win-win", אמר יו"ר התעשייה האווירית.

"לדוגמה, ברית שבה אנחנו עושים שימוש משותף באמצעים בחלל לטובת קבלת מידע ותובנות בתחום האזרחי והצבאי גם יחד - לבנות יכולות שמאפשרות, באמצעות גילויים מהחלל ומערכות על הקרקע, לבנות מערכת הגנה אזורית. בסופו של דבר, כשטיל מגיע לכיוון ישראל או כל מדינה אחרת בברית כזו, הוא עובר דרך מדינות אחרות - ואם אתה מקדם שיתופי פעולה, אתה מגדיל את יכולת המענה שלך. לזה מדינת ישראל צריכה לשאוף. כבר יש לנו מספיק בעלות ברית - חלקן היחסים איתן גלויים יותר, וחלקן פחות גלויים. יש מספיק בעלות ברית שאיתן צריך לשתף פעולה".

לשאלה מה מייחד את היכולת הישראלית בתחום, לוי מסביר כי "היום ברור לכל אזרח בעולם שישראל היא מעצמת ההגנה האווירית הטובה ביותר בעולם". הוא מפרט שהייחוד אינו מסתכם ביכולות היירוט בלבד, אלא ב"יירוט רב-שכבתי", במגוון גבהים ופתרונות, בשיתוף בין מערכות ובהתרעה מוקדמת ואמינה.

"ישבת בבית ואמרו לך שתוך 10 דקות יגיע מטח. לא היו הפתעות", הסביר. לדבריו, המשמעת של אזרחי ישראל במלחמה האחרונה, יחד עם הטכנולוגיה שמאחורי ההתרעות, היא שהביאה לכך שכמות הנפגעים לא הייתה גדולה יחסית.

את היכולת הזו הוא רואה כמנוף דיפלומטי ממשי: "כל מי שיבוא ויגיד 'אני נכנס לברית עם ישראל ועומד בקריטריונים שלה כבעל ברית' - אפשר לשתף אותו ביכולות שלך. וזה כבר מתחיל לקרות: מגיעות פניות מכל העולם, מבקשים לדעת". לתפיסתו, היכולת לתת למקבל החלטות במדינה כלים להגן על אזרחיו היא כשלעצמה מנוף לשיתוף פעולה בין-מדינתי.

לוי מספר שמגעים מתקיימים כיום עם מדינות רבות, גם באירופה וגם באזור המפרץ, אך מבהיר שברוב המקרים מדובר עדיין במכירת מערכות ולא בברית פורמלית. "יש הרבה מדינות שמבינות שמדובר בתהליכים שלוקחים זמן ויש להם זמן הבשלה ארוך", אמר, ולפי הערכתו, המכירות הללו עתידות בסופו של דבר להבשיל לכדי ברית של ממש.

הוא אף מגדיר את שיתוף הפעולה הביטחוני כ"קטר" אפשרי לנורמליזציה עם מדינות האזור: "על מה אנחנו מדברים כאן? על חיי אנשים - וזה הבסיס הכי לגיטימי שמקבל החלטות יכול לבסס עליו שיתוף פעולה. אף אחד לא יגנה אותו על זה. אם מנהיג יבוא ויגיד 'באמצעות שיתוף פעולה עם ישראל אני מעניק לאזרחיי הגנה' - מה יותר לגיטימי מזה?".

לדבריו, הפוטנציאל הגדול ביותר של התעשייה האווירית נובע מכך שהיא פועלת בחלל, באוויר, בים וביבשה כאחד, ומחזיקה במערכות שסוגרות את מעגל הגילוי, התקשורת, השליטה, הבקרה והיירוט.