השערים, השיאים והנרקיסיזם: סוף עידן רונאלדו בנבחרת פורטוגל

שיאי השערים וההופעות הבלתי נתפסים, התואר הגדול, האגו הענק והסיום החמוץ. כריסטיאנו רונאלדו פרש מנבחרת פורטוגל וייזכר כגדול בתולדותיה

זאב אברהמי|

לפי הספירה שלי, שבע מתוך 59 המילים האקראיות שבהן השתמש כריסטיאנו רונאלדו בקליפ הפרישה שלו מנבחרת פורטוגל ברשתות החברתיות, היו "אני". אי אפשר להסיר את התכונה הזו בשום ניתוח. בספורט הכי קבוצתי, בפלטפורמה הכי לאומית, ברגע מרגש של פרידה ותחנה סופית. אני סבלתי, אני נכשלתי, אני לא הצלחתי לתת לעם הפורטוגלי את מה שהוא כל כך רצה, אבל אני לעולם לא הרמתי ידיים. נרקיסיזם למתקדמים.

ועדיין, היה בהודעה הזו סוג של מודעות, תכונה שגם אליה התייחס רונאלדו כאל סוג של מחלה מדבקת: רונאלדו לא תורם ממש לנבחרת הזו כבר כמה שנים טובות, אולי בדיוק ההפך, או שהוא לפחות מונע ממנה להיבנות מחדש בלי הצל העצום שלו, אבל הנבחרת הזו כבר ניצחה ארבע פעמים במוקדמות ליגת האומות, שלוש בלעדיו, והבטיחה עליית שלב. מאז ספטמבר רונאלדו נמצא בריב גלוי עם המאמן ז'ורז'ה ז'סוס, בעיקר סביב הכבוד והאגו של רונאלדו. זה נהיה מכוער שבעתיים לאור הכבוד הגדול שתחתיו וסביבו קרה תהליך הפרידה של לאו מסי בארגנטינה. הרשויות בפורטוגל השאירו את הדלת פתוחה לחזרתו של רונאלדו. אבל ירד לו האסימון. זה נגמר. הוא רק מבייש את עצמו.

רונאלדו, 41, הוא דינוזאור כדורגל. הוא ערך בכורה במדי הנבחרת נגד קזחסטן כבר ב־2003 תחת לואיס פליפה סקולארי, שברגע סימבולי הכניס אותו במקום לואיס פיגו. רונאלדו הופיע מאז בעוד 233 משחקים בינלאומיים עם 146 שערים, שניהם שיאים עולמיים. "אני מחזיר את החולצה מספר 7", הוא אמר בסרטון, "מעולם לא החשבתי אותה כרכוש פרטי שלי, אבל זו היתה פריבילגיה עבורי ללבוש אותה ולייצג את פורטוגל באצטדיונים בכל רחבי העולם".

רונאלדו ניסה גם לגעת ברגש בהודעת הפרידה. "כשאני מסתכל אחורה וחושב על כל מה שעברתי עם הנבחרת", אמר כשברקע מוזיקה, "אני לא רואה רק משחקים, שערים, שיאים או גביעים. אני רואה אנשים. אנשים שהרגישו קרובים יותר לפורטוגל במשך 90 דקות. אני רואה מיליוני פורטוגלים שאותם לא פגשתי מעולם, אבל הפכו לחלק מחיי".

לא נראה לי ששחקנים בנבחרת הנוכחית הזילו דמעה למשמע המילים הללו. הם חזו בחודשים האחרונים ברונאלדו משתמש בנבחרת כדי להגיע לשער האלף בקריירה שלו. אם הייתי צריך להמר על תגובה מהם, הרי שזו אנחת רווחה קולקטיבית. זה נגמר. סוף־סוף, סוף למשטר הדיקטטורי.

שנה לאחר משחק הבכורה שלו, רונאלדו כבר שיתף את העולם בדמעות פטריוטיות לאחר שפורטוגל הפסידה בגמר היורו הביתי ליוון. הקריירה האישית והבינלאומית שלו גרמה לראש ממשלת פורטוגל לטעון כי "מה שעשית עבור העם הפורטוגל יהדהד לנצח". במילות הפרידה שלו התפייט רונאלדו עצמו: "למדתי שגולים מתאיידים, גביעים נשארים במוזיאון, שיאים נשברים, אבל יש משהו אחד שהזמן לא יכול למחוק: המקום שבו אנו נמצאים בלבבות האנשים". כששמעתי את הדברים הללו, נזכרתי בתגובה של דייגו מראדונה על ההשוואה שערך רונאלדו מולו ומול פלה. "תגיד לכריסטיאנו", אמר הגאון הארגנטינאי לכתב מדרידאי, "שיפסיק לזבל את המוח".

כמו בקריירת הקבוצות שלו, גם בנבחרת יש רגעים רונאלדיים, כאלו שאתה לא שוכח לעולם, שתופסים פינה בלב שלך: השלושער מול שוודיה וזלאטן בפלייאוף העלייה למונדיאל 2014, השלושער נגד שווייץ שהעלה את פורטוגל לגמר ליגת האומות ב־2019 (שבו ניצחה, זכייה שהיא שיחזרה לפני שנתיים עם רונאלדו בהרכב), השלושער נגד ספרד במונדיאל 2018, המשחק ברוסיה ב־2005, שבו סקולארי הודיע לרונאלדו לפני המשחק שאביו האלכוהליסט מת, והסופרסטאר התעקש להישאר במחנה ולייצג את הנבחרת. יש סרטונים מדהימים מאותו ערב מחדר ההלבשה הפורטוגלי ומהמנהרה: רונאלדו, שרק קיבל הודעה קשה, משתעשע עם הכדור.

ויש כמובן את גולת הכותרת, התואר "הרציני" היחיד שבו זכתה פורטוגל, אליפות אירופה אחרי ניצחון בגמר על המארחת צרפת ב־2016. זה הרגע שבו פורטוגל, המדינה והנבחרת, מצליחה לגלם את החלום של רונאלדו, ולהיות מוכרת ונחשבת בכל העולם. זה הטורניר שאחריו כולם סופרים את פורטוגל כאחת מהמועמדות. זה גם הטורניר שבו רונאלדו לוקח על עצמו את תפקיד החלוץ המרכזי לצד נאני ואומר "סוף כל סוף יש פה מישהו שאנחנו יכול לשמוע לו" על המאמן פרננדו סנטוס.

רונאלדו נפצע בברך בגמר אחרי 25 דקות ונאלץ לנטוש את המשחק. הוא שכב על הדשא ודמע בלי שליטה. הוא התעשת במחצית והתחיל לאמן את הנבחרת בתנועות ידיים מהאזור הטכני. אף שופט לא התערב. זה היה רגע מקסים וטרגי. משה רבנו של הכדורגל. בדקה ה־79, כשאדר נכנס למגרש, רונאלדו לחש לו באוזן "אתה הולך להבקיע". בדקה ה־109 אדר כבש את שער הניצחון. רונאלדו רבנו.