ההתעוררות הפוליטית של הציבור הערבי
הרשימות הערביות הצליחו להגיע להישג חסר תקדים בבחירות וזכו ב-19 מנדטים. הפשיעה, המלחמה והמתח בין יהודים לערבים היו יכולים להרחיק מצביעים מהקלפי, אבל הפעם התסכול תורגם להתגייסות פוליטית. ד"ר רן קוטנר מאוניברסיטת חיפה מסביר מה השתנה בתפיסה של ערביי ישראל, והאם הזהות הפלסטינית והרצון להשפיע מבפנים באמת סותרים זה את זה
תגיות
האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על ההתגייסות הפוליטית של הציבור הערבי.
"יש פה רגע היסטורי במובן רחב הרבה יותר מההצלחה האלקטורלית. יש כאן התגייסות יוצאת דופן של החברה הערבית אחרי שנים של תחושת הדרה, של חוסר אמון ושל יאוש. זה בא על רקע האלימות והפשיעה בחברה הערבית, והתחושה של אזרחים רבים שהמדינה לא רואה אותם, ולזה מצטרפת המלחמה והחרפה במתח בין יהודים לערבים. כל זה יכול היה להביא לצמצום בהשתתפות של ערבים. אלא שהפעם התסכול תורגם להתגייסות פוליטית. יש כאן שינוי בתפיסה של מה זה להיות אזרח ומה זה לקחת חלק במרחב הציבורי. הציבור הערבי מבקש לא רק הכרה בזכויותיו, אלא גם יכולת להשפיע", מסביר ד"ר רן קוטנר, התכנית הבינ"ל ללימודי שלום וניהול סכסוכים, אוניברסיטת חיפה.
"הציבור הערבי מבקר במשך השנים את המוסדות במדינה ואת היחס כלפיהם, ובמובן מסוים זו ביקורת שגם הציבור הליברלי שותף לה. יש כאן ניסיון לבנות קואליציה של יהודים וערבים, לא רק במובן הפוליטי של קואליציה בכנסת, אלא קואליציה במובן של שותפות אינטרסים והרצון לקדם אותם יחד. אנחנו רואים את השותפות הזאת במשך מספר שנים, וזה ביטוי נוסף שלה. לפי מחקרים, גם אחוז גבוה של מצביעי הרשימה המשותפת רוצה לראות את השותפות עם המפלגות היהודיות, ולא רק מצביעי רע"ם.
כשבוחנים את העמדות של החברה הערבית חשוב גם לא לייצר ניגוד בין הזהות הפלסטינית של ערביי ישראל לבין רצון או אי רצון להשתתף בפוליטיקה הישראלית. זה לא בהכרח מכיל סתירה. מנסור עבאס חולל שינוי חשוב. הוא הציב במרכז הדיון את השאלה איך מתרגמים את הכוח הפוליטי שיש לערבים להשפעה על ענייני היומיום, של איכות החיים, איך להשפיע על סוגיות של בנייה, של אלימות, של פשיעה. האמירה הזאת לא באה על חשבון איזושהי זהות פלסטינית. זו מורכבות שגם הציבור היהודי צריך ללמוד לקבל".
אם פספסתם: אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, על פרשת קטארגייט.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.