הכדור יעבור לפוליטיקאים
לפי הסקרים, לפי האינטרסים ובעיקר לפי הצהרות המועמדים השונים, בעשרים ושמונה באוקטובר כל השאלות הקיומיות האלו יתרסקו אל תוך קיר בלתי עביר: פוליטיקת הגושים
בעוד יומיים נלך כולנו לקלפיות. באורח פלא, זה יקרה במועד, ארבע שנים אחרי הפעם הקודמת. לראשונה מזה 38 שנה, ממשלה וקואליציה שרדו קדנציה מלאה, וזה בהחלט ראוי לציון. בכל מערכת בחירות יש משהו אחד שמגדיר אותה. הפעם, כל הקמפיינים כולם הם אדוות של השבעה באוקטובר.
מאז 2009, תחת נתניהו ובנט, ועם הפסקה של כמה חודשים בתקופת לפיד, האסטרטגיה הישראלית נעה סביב ארבע עוצמות: יצירה ובנייה של כוח כלכלי משמעותי, שמזין את הדרישות הביטחוניות הגבוהות. העוצמה הביטחונית והמודיעין שמגיע דרכה מייצרים עוצמה מדינית.
לצידן עומדת הרביעית, הרוח האיתנה של העם. ביום ההוא התנפצו שלוש העוצמות הראשונות, יחד עם קונספציות רבות אחרות. רק הרביעית, רוח העם, לא נשברה.
ההפתעה הבסיסית ערערה אצל חלק מהעם את האמון במערכת הביטחון, פירקה אצל חלק אחר את היכולת להאמין בתום ליבה של ההנהגה, ואצל רבים עשתה את שניהם. ההצלחה של הטבח נטעה זרע של תקווה בקרב שוחרי רעתנו, וספק בליבם של ידידינו. והמלחמה הארוכה שחקה עד תום את הרזרבות הכלכליות. את הריבית על החובות שאנו מייצרים כיום, ילדיהם של ילדינו ישלמו.
למה גיוס חרדים חשוב? כי צריך צבא גדול. למה צריך לתקן את מעמד המשרת? כי סדר העדיפויות, בעל כורחנו, השתנה. למה צריך להשיב את המעצרים המנהליים ליו"ש? כי הנזק הבינלאומי למדינה גדול מהמחיר של הכלי הכואב הזה. למה צריך לפתח את ההתיישבות ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל? כי אנחנו בקרב מאסף על הארץ הזו. למה צריך להשמיד את חמאס? כי האויב, כפי שפורסם כאן ביום חמישי האחרון, ממש לא מתחרט על השבעה באוקטובר, וכפי שהזכיר הפיגוע בדרום הר חברון ביום שישי, גם לא עוצר. וכי האג'נדה האסלאמיסטית שמאחוריו מחפשת את הזרוע הבאה. למה דרוש שינוי עמוק בתפיסת הביטחון? כי הקונספציה קרסה. ולמה ההנהגה, המדינית והצבאית, חייבת לקחת אחריות על השבעה באוקטובר? כי בלי אחריות, האמון שהתנפץ ביום ההוא לא יחזור.
לכל אחד מאיתנו יש מסקנה שונה. יש שיערערו גם על הקביעות שלי, וזה בסדר. הטרגדיה היא שלפי הסקרים, לפי האינטרסים ובעיקר לפי הצהרות המועמדים השונים, בעשרים ושמונה באוקטובר כל השאלות הקיומיות האלו יתרסקו אל תוך קיר בלתי עביר: פוליטיקת הגושים. כי איך נראית פוליטיקת הגושים הזו בפועל? היא אומרת שאזרח שדורש גיוס חרדים כדי להגדיל את הצבא, עלול לגלות שהפתק שלו כובל אותו למפלגות שרואות בהתיישבות פשע או מוכנות להתפשר על הכרעת חמאס. מנגד, אזרח שרוצה ניצחון מוחלט ושינוי עמוק בתפיסת הביטחון, מוצא את עצמו מצביע לגוש שמשועבד פוליטית להנצחת הפטור מגיוס.
השיטה לא מאפשרת לבחור בפתרון שלם, ומאלצת אותנו לוותר מראש על צורך קיומי אחד לטובת אחר.
אבל ביום שאחרי, ברגע שייספרו הקולות, הכדור יעבור לידיים של הפוליטיקאים. הם אלו שיצטרכו לקבל את ההכרעה האמיתית של הבחירות האלו. הם יצטרכו לבחור אם להיכנס בקיר בשיא הכוח ולהמשיך את התקיעות הגושית המשתקת, או לשחרר קצת אחיזה ולהתפשר על הכוח ועל שותפים מסוימים. ביום הבחירות נידרש לבחור בין הגושים. ביום שאחריו, נבחרינו יידרשו לבחור בין הגושים לבין המדינה. שלוש שנים חיכינו להזדמנות לעצב מחדש את ישראל מתוך השבר הגדול ביותר שידענו. כעת, חובת ההוכחה היא עליהם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.