ESPNEarly bets for Week 3: Three games to target right awayESPN DeportesJavier Aguirre es nuevo entrenador del ValenciaBollywood HungamaShibasish Sarkar re-elected as President of Producers Guild of IndiaThe Jerusalem PostHope for progress after US, Iran hold first shuttle talks in monthsRTP DesportoTorreense adianta-se ao Metalist 1925 com um `bis` de Lakip na Taça Europa feminina20 MinutenWelches war dein Bravo-Hits-Jahr? Klick dich durch 134 CDsNumeramaSegway arrête la vente de ses scooters électriques en Europe et se recentre sur la Chine3DNewsКитайские производители памяти больше не хотят просто собирать SSD — Biwin вложит $672 млн в передовую упаковку чиповWirtualna PolskaSkatował przypadkowego mężczyznę. 29-latek usłyszał wyrokSportstarAsian Games 2026: ESFI alleges organisational lapses after Indian eFootball team knocked out in quarterfinalsBBC NewsTwo pilots eject and parachute out of RAF plane before crashIl Fatto Quotidiano“Ripeteva ‘buonissimo, thank you’. Ha mangiato pappa al pomodoro, vitello tonnato e ravioli. Il dolce? Il tiramisù”: Jennifer Lopez si presenta a sorpresa in un ristorante a Brera
The Daily Newsstand · Free, Always
Wednesday, September 23, 2026

האוניברסיטה של החיים

Translate

במציאות של העולם המודרני אי אפשר להתחמק משימוש ומיישום של ידע מדעי. אבל איך אנחנו משלבים אותו בניסיון האישי ובידע הקהילתי שלנו?

האוניברסיטה של החיים
האוניברסיטה של החיים. אילוסטרציה: depositphotos.com.

לא פעם החיים מחייבים אותנו ללמוד תחום מסוים – לא מפני שביקשנו ללמוד אותו, אלא כדי לפתור בעיה. חולים לומדים המון על מחלות ועל תרופות, למשל, ובקבוצות התמיכה שלהם נערכים לעיתים דיונים רפואיים ברמה שאינה מביישת כתב עת מקצועי. אבל איך זה קורה? כיצד קהילות של אנשים שאינם מדענים חוקרות סוגיות מדעיות, ומה אפשר ללמוד מכך על הוראת המדעים בבתי הספר?

החיים עצמם

ד״ר גור אריה לבני אלכסיד מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן־גוריון בנגב היה מורה לביולוגיה במשך 15 שנה. לדבריו, המעבר שלו למחקר נבע מתסכול מהאופן שבו מלמדים מדעים בבתי הספר, ובעיקר מן ההבנה שהבעיה אינה חדשה: כבר עשרות שנים מדברים על הצורך לשלב חינוך מדעי עם חוויות מחיי היום־יום.

לצד המחקר הוא מנחה יחד עם אביגיל לונדון את ההסכת לילדים ״מדעאיכס״, העוסק במדע שמאחורי דברים מגעילים, כמו נזלת.

מה השאלה?

איך קהילות של הדיוטות חוקרות מדע, ומה אפשר להקיש מכך על לימודי המדעים בבתי הספר?

״אנחנו מתעניינים במחקר מדעי שנערך במצבים יומיומיים, לא 'נקיים'״, מסביר ד״ר לבני אלכסיד. ״במרבית המקרים, כשחוקרים חשיבה מדעית במעבדה, מציגים לאנשים בעיות שהפתרון שלהן כבר ידוע, או שמציגים להם שתי אפשרויות והם צריכים לבחור אחת. אבל בחיים האמיתיים אנחנו לא פועלים כך. הכול הרבה יותר מלוכלך״.

הנחת העבודה של החוקרים היא שגם בחיים עצמם אנשים חוקרים בעיות שונות בצורה מדעית, וצוברים וחולקים ידע מדעי בדרכים מפתיעות. בקהילות הכושר יש אפילו מושג לכך: Bro-science, או ״מדע של אחוקים״.

מדע של אחוקים

במחקר, שזכה למימון הקרן הלאומית למדע, ד״ר לבני אלכסיד ופרופ׳ איריס טבק מתמקדים בקהילת כושר בינלאומית ברשת החברתית רדיט (Reddit).

לדברי לבני אלכסיד, זוהי קהילה כמו־מדעית שצברה גוף ידע רציני. חברי הקהילה מעבירים מידע זה לזה, והמידע מצטבר לתובנות בנושאים שמעניינים אותם: איך לאכול, איך להתאמן, מתי להתאמן ואילו אימונים מתאימים לשרירים שונים.

אין מדובר בקהילה מדעית וחבריה אינם חוקרים מקצועיים, אך גם לא באוסף של ״תרופות סבתא״. המשתתפים מאמתים ומעמתים טענות, משתפים מאמרים מקצועיים ולעיתים גם מאמרים מדעיים של ממש, ומשווים אותם לניסיון שהצטבר אצלם כמי שמתאמנים בפועל.

אחת השאלות המעניינות ביותר היא מה עושים כאשר הניסיון המצטבר של הקהילה סותר את העמדה המדעית המקובלת – למשל בסוגיות של תזונה או פציעות.

ארבע דרכים לשלב ידע מדעי וניסיון

החוקרים זיהו כי המשתתפים עוברים בין ארבעה מצבים של שילוב בין מדע לבין ניסיון אישי או ידע קהילתי. הם עשויים לבטל אחד ממקורות הידע; להכיר בקיומם של שני המקורות אך להשאיר אותם נפרדים; לזהות נקודות דמיון ביניהם; או לשלב ביניהם באופן מתוחכם – להשתמש בכל אחד מגופי הידע כדי להטיל ספק באחר ולייצר תובנות חדשות.

המסקנה המעניינת היא שהמדע הקהילתי, החווייתי והניסיוני, שבו אנשים משתמשים כדי לפתור בעיות, אינו דומה כלל למדע כפי שהוא נלמד בדרך כלל בבית הספר.

מה אפשר ללמוד לבתי הספר?

״אנחנו מלמדים מדע במנותק מהחיים, מהבעיות שצצות בחיים, וחבל – כי חוכמת ההדיוטות עובדת״, אומר לבני אלכסיד. כאשר לומדים, למשל, את הטבלה המחזורית בלי הזדמנות לבדוק, לבקר או ליישם את הידע בפתרון בעיות יומיומיות, לתלמידים אין תפקיד של ממש בתהליך המדעי – ולמדע אין תפקיד ברור בחייהם.

אפשר ללמוד רבות מן המדע של ״אנשים רגילים״. לרבים יש כיום שעונים חכמים המודדים את קצב הלב ואת איכות השינה. אפשר לשאול תלמידים כיצד השעון אוסף את המידע, ואם הדיווח שלו מתאים לחוויה האישית שלהם.

לעיתים צריך לדחות את החוויה האישית, משום שכולנו נתונים להטיות ולאשליות תפיסתיות. אבל במקרים אחרים ההקשר היום־יומי והניסיון האישי מסייעים להבין את השימושיות של הידע המדעי ואף את מגבלותיו. החוכמה היא לשמור על גמישות – והגמישות הזאת קיימת לא פעם בקהילות של הדיוטות. לדברי החוקרים, כדאי להנחיל אותה גם בבתי הספר.

שאלות ותשובות

מה חקרו ד״ר גור אריה לבני אלכסיד ופרופ׳ איריס טבק?

הם בחנו כיצד חברים בקהילת כושר בינלאומית ברדיט משתמשים במידע מדעי, בניסיון אישי ובידע קהילתי כדי להעריך טענות ולפתור בעיות.

מהו Bro-science?

זהו כינוי לידע מעשי וקהילתי שמצטבר בקרב מתאמנים. הוא אינו מחקר מדעי מקצועי, אך חברי הקהילה עשויים לבחון טענות, לשתף מאמרים ולהשוות בין ספרות מדעית לבין ניסיונם.

מה קורה כשניסיון אישי סותר עמדה מדעית?

המחקר זיהה ארבע אפשרויות: ביטול של אחד ממקורות הידע, הפרדה ביניהם, זיהוי דמיון ביניהם, או שילוב ביקורתי שבו כל מקור משמש לבחינת האחר.

מה יכולה מערכת החינוך ללמוד מקהילות כאלה?

אפשר לחבר את לימודי המדעים לבעיות, למכשירים ולחוויות מחיי היום־יום, וללמד תלמידים לבחון באופן ביקורתי הן נתונים מדעיים והן ניסיון אישי.

המאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען

לפרסום המקורי: אוהד נחתומי, אתר קול המדע – הקרן הלאומית למדע:

View the original on הידען

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.