אמרו כן לחוקה רזה
מנהיגי מפלגות האופוזיציה הציגו, לראשונה, קווי יסוד משותפים לממשלה שבכוונתם להקים. על סדר היום ארבעה נושאים: שוויון בנטל, ועדת חקירה ממלכתית, הגבלת כהונה של ראשי ממשלה וחוקה. הסדרת נושאים אלו היא אינטרס עליון: ללא שוויון בנטל ישראל תתקשה לתפקד ביטחונית, כלכלית וחברתית; ללא ועדת חקירה ממלכתית לא נדע להתגונן מפני כשלים דומים בעתיד ולא נעמוד במחויבות המינימלית למי ששילמו מחיר כבד עקב הכשל האחרון; הגבלת משך כהונה של ראשי ממשלה נדרשת כדי להקטין חשש משחיתות שלטונית; ולבסוף, חוקה היא חיונית לשמירה על יציבות הדמוקרטיה בישראל.
הנושאים הללו אינם עשויים מעור אחד: את שלושת הראשונים ניתן לממש באמצעות חקיקה מהירה. הם אינם מעוררים סוגיות מקצועיות סבוכות. לעומת זאת, כינון חוקה הוא מהלך מורכב מקצועית, תרבותית וחברתית – אולי האתגר הגדול ביותר שניתן להציב על שולחן בית המחוקקים – ולכן יידרש פרק זמן משמעותי לשם מימושו.
זאת ועוד, לגבי שלוש הסוגיות הראשונות קיימת הסכמה רחבה יחסית בדעת הקהל בישראל, וסקרי עומק מלמדים שגם בקרב חלק ממצביעי הקואליציה הנוכחית נרשמת תמיכה מסוימת בעמדות האופוזיציה. אמנם הדעות חלוקות באשר לדרך ולהיקף של מימוש השוויון בנטל, אך הכיוון הכללי מקובל על רוב גדול בציבור. גם הרעיון החוקתי זוכה לתמיכה רחבה, אך זו תמיכה ברעיון מופשט. כאשר הכנסת תבקש למלא אותו בתוכן קונקרטי תתעוררנה, בכל עוזן, מחלוקות בין קבוצות הזהות שמהן מורכבת החברה הישראלית. הראייה: בעבר נעשו ניסיונות רבים ורציניים להציע חוקה לישראל – בכנסת ומחוצה לה – וכולם כשלו. ישראל של היום מקוטבת יותר מבעבר, והאתגר התעצם.
בנוסף, בעוד שאת ההסדרים הנוגעים לשלוש הסוגיות הראשונות ניתן לחוקק ברוב קואליציוני רגיל, הסדרים חוקתיים מחייבים הסכמה ציבורית רחבה. לחוקה יש ערך מייצב רק אם היא "משוריינת", כך שלא ניתן לשנותה בעתיד על ידי רוב קואליציוני רגיל. אבל כדי שהדור הנוכחי יוכל לצמצם את חופש החקיקה של הרוב הקואליציוני בעתיד, על החוקה להתקבל בהסכמה רחבה.
ואף על פי כן צודקים לחלוטין מנהיגי מפלגות האופוזיציה כאשר הם מעלים את הנושא החוקתי על סדר היום הלאומי, אלא שיש לתת את הדעת לדרך שבה ניתן, מעשית ועקרונית, לקדם כינונה של חוקה לאחר הבחירות.
חוקה מלאה עוסקת בשלוש שאלות-על: עיקרי הזהות של המדינה – מי אנחנו? מגילת זכויות האדם – במה אנחנו מאמינים? רשויות השלטון - איך ננהל את החיים המשותפים?
חוקה מלאה עוסקת בשלוש שאלות-על: עיקרי הזהות של המדינה – מי אנחנו? מגילת זכויות האדם – במה אנחנו מאמינים? רשויות השלטון - איך ננהל את החיים המשותפים? בהינתן הקיטוב הישראלי, לא ניתן לכנס הסכמה רחבה סביב שתי השאלות הראשונות. גם אם "מפלגות התיקון", כפי שהן מכנות עצמן, יסכימו על הסדרים בנושאים אלו, אין לגיטימיות מקצועית וציבורית לשריונם בדרך ששינויים בעתיד יוכל להיעשות רק ברוב גדול יותר מהרוב שחוקק אותן. האם מנהיגי האופוזיציה היו מקבלים הסדרים חוקתיים של הקואליציה הנוכחית שהיו קובעים שנדרש רוב גדול – נניח, 80 - לשינויים בעתיד? הלל הזקן ועמנואל קאנט למדו אותנו שאין לעשות לאחר את מה שאיננו מוכנים שייעשה לנו.
אבל יש דרך לייצב את ישראל באמצעות הסדר חוקתי לא-מלא. "חוקה רזה", שתתמקד בחלק השלישי: היחסים בין רשויות השלטון. הורדת הידיים סביב הרפורמה המשפטית מלמדת שגם כאן המחלוקת עזה, אך ההיתכנות להשגת הסכמה רחבה גדולה יחסית, כיוון שאין מדובר בנושאים של זהות. חוקה רזה שתציע שינוי שיהיה הוגן ויעיל עבור בעלי המחלוקת, היא מהלך אפשרי בהסכמה רחבה. כך יושג התיקון המבוקש.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי – JPPI, ופרופ' (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.