בחיסול הנרטיבי של דמותו של דוד לוי שתקתם

סערה כמו זו שפרצה סביב דברי ינון מגל על גדי איזנקוט לא קרתה כשאנשי ציבור, אנשי תרבות ובידור הגחיכו את מירי רגב, דוד אמסלם, שלמה קרעי ואמיר אוחנה

זאב אברהמי|עודכן:

נתחיל, מה לעשות, בוואטאבאוטיזם: סערה כמו זו שפרצה סביב דברי ינון מגל על גדי איזנקוט לא קרתה כשאנשי ציבור, אנשי תרבות ובידור הגחיכו את מירי רגב, דוד אמסלם, שלמה קרעי ואמיר אוחנה, עולבים בהם, מציירים אותם כדמויות גרוטסקיות עלובות, עקורות מוח וחסרות חוט שדרה, הנוהות רק אחרי "המלך האשכנזי שלהם", מכנים אותם "זבל עופות", או אפילו, רחמנא ליצלן, "קופים".

היא לא קרתה במשך שנים שבהן הבון-טון הלאומי של השמאל האשכנזי היה חיסול נרטיבי של דמותו של דוד לוי, הפועל המרוקאי מבית שאן. היא לא קרתה כשהתכווצנו בכורסה מפרסומת גזענית של חברות בנייה ששודרה בפריים טיים. היא לא קרתה כשתוכנית הדגל של מחנה השמאל אשכרה הציגה את פעיל הליכוד עוזי כהן כקוף. כשמגל אמר את מה שאמר, וחבל שאמר לדעתי, היה לי ברור לאיזה קוף הוא מתכוון - לביטוי מושאל מעולם הפשע. אז מה פתאום קמה הסערה הזו? איך זה שרבים כל כך פתאום קפצו להגן על כבודו של המזרחי?

בתשובה לשאלה הזו מצוי הדי-אן-איי של האפליה הגזענית בישראל, אפליה לא מטופלת, מוזנחת, שבוערת תמידית מתחת לפני השטח ומתפרצת ביום הבוחר. באופן תמידי ושיטתי, הדיון בנושא העדתי נדחק ונבעט מהשיח הציבורי. תעלה אותו ומיד תיענה כי "זה כבר פאסה" או "כולם מתחתנים עם כולם וכבר אי אפשר לדעת". גם מזרחים עם תודעה מזרחית מאסו בשיח הזה. הם ראו מה קרה למזרחים בעבר שניסו להוציא את הזעקה שלהם, הם למדו את השיעור. הם מורדים בקלפי. אין ואקום במקומות הללו. להזנחה הזו נכנסים אנשים ומפעלות ציניים כמו אריה דרעי וש"ס, שמייצגים מזרחים כמו שאני מייצג את קייט מוס.

מהרגע שהמחנה הבין שלאיזנקוט יש סיכוי לנשל את נתניהו ולהחזיר אליו את עטיני השלטון, העדתיות הפכה לנושא. תביטו על גדי שלנו, הוא מרוקאי אותנטי. זו אמא שלו. הוא מטבריה. ואילת. ואם ינון ידבר על גדי המזרחי מעיירת הפיתוח, אנחנו נראה לינון מה זה, ופתאום העדתיות הפכה לנושא הכי לגיטימי לדבר עליו

והנה פתאום, מהרגע שהמחנה הבין שלאיזנקוט יש סיכוי לנשל את נתניהו ולהחזיר אליו את עטיני השלטון, העדתיות הפכה לנושא. תביטו על גדי שלנו, הוא מרוקאי אותנטי. זו אמא שלו. הוא מטבריה. ואילת. ואם ינון ידבר על גדי המזרחי מעיירת הפיתוח, אנחנו נראה לינון מה זה, ופתאום העדתיות הפכה לנושא הכי לגיטימי לדבר עליו. פתאום אתה לא "סוכן קיפוח" אם אתה רק מעז לדבר על הנושא.

איזנקוט הוא סמל. הוא סמל לציניות של מחנה שלם, ובעיקר לעובדה שהמחנה הזה רוצה ומסוגל לקבוע על מה מדברים בישראל. בדיוק לפי מה שמתאים לו. ערכים לפי צרכים. הטענות המגוחכות ביותר היו אלו שלפיהן כל מזרחי שחושב אחרת מיד מוצג כחיית מחמד שמנוצלת על ידי כוחות אשכנזיים. זו טענה מרושעת, שבדיוק ההפך ממנה הוא הנכון: מזרחים שבוחרים בימין הם אלו שמוצגים כאנשים נטולי מחשבה חופשית, הנוהים אחרי המנהיג הגדול וסרים למרותו, בלי קשר למהותו או דעותיו.

המזרחי הציבורי הוא סוג של קישוט, אייטם מזכרת שנקנה בשוק בטיול למרוקו, ונתלה כעת במקום צנוע בסלון. הוא סמל שמאומץ כל עוד הוא אומר את הדברים הנכונים, חושב בצורה הנכונה, לא סוטה מהמצע, לא מצייר מחוץ לקווים. רק שאנחנו לא קישוט על הקיר. מזרחיות היא המהות שלנו, הזהות, הרקע התרבותי וההיסטורי, מקור גאוותנו. אנחנו לא חיים בהכחשה לגביה. אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה ל"גדי המרוקאי מעיירת הפיתוח", אם הוא יעז לדבר או לפעול מחוץ לגבולות הגזרה שניתנו לו.