תביעת מיליונים נגד הבן של מלכה לייפר: "הרס את חייו של בן 10"

לפני כשלוש שנים פתחה משפחה את ביתה בפני מאיר לייפר, בנה של המנהלת שהורשעה בעבירות מין בתלמידותיה. בהמשך הוא נישק את בנם בן ה-10 ללא הסכמתו ונגע באזור איבר מינו. לייפר הורשע במעשה מגונה, וכעת נתבע ביותר מ-2.5 מיליון שקל: "הפגיעה הקשה תלווה אותו עד סוף חייו"

לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד הוגשה היום (רביעי) תביעה אזרחית בסך יותר מ-2.5 מיליון שקל נגד מאיר לייפר, בנה של המנהלת מלכה לייפר שהורשעה בעבירות מין בתלמידותיה, והורשע בעצמו בביצוע מעשה מגונה בילד בן 10. על לייפר הבן נגזרו אז עבודות שירות ופיצוי של 45 אלף שקל. כעת נטען בתביעה כי הפגיעה המינית הותירה את הילד, כיום בן 13, עם נזקים נפשיים, חרדות וקשיים משמעותיים בתפקוד היומיומי. "נפשו של התובע נותרה פצועה והוא הפך לאדם עצוב ומסוגר", נכתב בכתב התביעה.

כתב ההגנה בתביעה האזרחית טרם הוגש. בתביעה האזרחית נטען כי מבחינת הנער הפגיעה לא הסתיימה עם הרשעתו של לייפר. בכתב התביעה מתואר כיצד בעקבות האירוע הפך הילד למסתגר, החל לסבול מחרדות, מקשיי שינה וריכוז ומקשיים חברתיים ולימודיים. בכתב התביעה נטען כי "כתוצאה מהאירועים המתוארים, נגרמה לתובע פגיעה נפשית חמורה ביותר. נפשו של התובע נותרה פצועה והוא הפך לאדם עצוב ומסוגר, הנתקל בקשיים בכל תחומי החיים, לרבות בלימודים ובחיי החברה".

עוד נטען כי הפגיעה עלולה להשפיע על עתידו הכלכלי של הנער, על יכולתו להשתכר ולהתפרנס ועל הצורך שלו בסיוע ובטיפולים גם בהמשך חייו. לטענת התביעה, מדובר בנזקים שאינם מסתכמים בסבל הנפשי שנגרם לו בעקבות האירוע, אלא עלולים ללוות אותו במשך שנים ארוכות. בכתב התביעה נכתב כי הנער זכאי ל"פיצוי גבוה במיוחד בגין הכאב והסבל העצומים שנגרמו לו בהתחשב בגילו, נסיבות התקיפה והפגיעה הקשה בו אשר תלווה אותו עד סוף חייו". עוד נטען כי "אין ספק שבנסיבות האמורות נהרסו חייו של התובע".

לייפר נתבע בין היתר בגין הוצאות רפואיות וטיפוליות, הוצאות נסיעה ובית המשפט התבקש לפסוק פיצויים גם בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות עתידי, הפסדי פנסיה, הוצאות טיפול עתידיות ועזרת הזולת. התביעה כוללת גם דרישה לפיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית.

לטענת התובע, כתב האישום שבו הודה לייפר כלל שלושה מעשים מגונים, ולכן יש לפסוק פיצוי של 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק בגין כל אחד מהם. כמו כן, התבקש בית המשפט למנות מומחה פסיכיאטרי מטעמו, במימון הנתבע, כדי להעריך את הנכות הנפשית שלטענת התביעה נותרה לנער בעקבות הפגיעה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה לייפר במסגרת הסדר טיעון, בשבוע שקדם לפגיעה הגיע שלוש פעמים לבית המשפחה, שעמה לא הייתה לו היכרות מוקדמת, וביקש אוכל. האם נענתה לבקשותיו, ובכל פעם עזב לאחר שסיים לאכול. ביום האירוע הגיע שוב לבית, ולאחר הארוחה הציע לו הילד לשחק יחד במשחק מחשב. השניים נכנסו לחדרו של הילד והתיישבו על המיטה. במהלך המשחק חיבק לייפר את הילד ונישק אותו כמה פעמים בראשו ובפניו, ללא הסכמתו.

בהמשך ביקש לייפר להצטלם עם הילד בטלפון הנייד, בין היתר כשהוא מנשק אותו במצחו, ואף אמר לו כי הוא אוהב אותו. לאחר מכן ביקש להצטלם כשהילד יושב עליו, הרים אותו והושיב אותו על ברכיו. בשלב זה הניח את שתי ידיו על אזור איבר מינו של הילד, מעל לבגדיו, ללא הסכמתו.

הילד התרומם והתקדם לעבר הדלת, אך לייפר הורה לו שלא לגשת אליה ושאל אם גם אמו תרצה להצטלם עמו. הילד יצא מהחדר ולייפר יצא בעקבותיו, ובהמשך עזב את הבית. למחרת שב וביקש להיפגש עם הילד, אך זה חשש מפניו וביקש מאמו שלא תאפשר לו להיכנס. האם ביקשה מלייפר לעזוב, והוא נענה לבקשתה.

בעקבות האירוע הורשע לייפר, על פי הודאתו, במעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו. נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי של 45 אלף שקל לנפגע וצו מבחן למשך 18 חודשים.

בגזר הדין צוין כי בא כוחו של לייפר הדגיש את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של לייפר כמפורט בתסקירים, את הרקע לביצוע העבירות, ואת העובדה כי גדל ללא תמיכה של אב ואם. בצד האמור, את התגייסות כל הקהילה והמשפחה כדי להוות עבורו גורמי תמיכה. עוד צוין כי הנאשם שהה תקופה ארוכה עם איזוק אלקטרוני, וכן פרק זמן משמעותי במעצר בית חלקי, כשהותר לו לצאת לכולל ולא לחזור לישיבה שבה למד, ואת ההשלכות שהיו לנאשם על כתוצאה מכך.

עוד הודגשה התגייסותו של לייפר להליך הטיפולי, חרף כל הקשיים שבהם נתקל, לרבות הרקע שבו גדל בציבור החרדי וההתמודדות בנכונות ובנחישות עם כל קשיים אלה. צוינה בנוסף הודאת לייפר, תוך לקיחת האחריות על המעשים, קבלת הסדר הטיעון וביצוע העונש המוסכם, תשלום הפיצוי המשמעותי וכן החיסכון בצורך בהערת המתלונן על כל המשמעויות הנובעות מכך. כמו כן צוין כי לייפר שהה במעצר מאחורי סורג ובריח כשלושה שבועות.

עו"ד קרן ברק, ממשרד לייזרוביץ-ברק ומומחית לטיפול בנפגעות עבירה, מסרה: "לצערי, שוב אנו נחשפים למקרה מזעזע שבו קטין נופל קורבן לפגיעה מינית. המציאות הזו מחייבת חשבון נפש עמוק ושינוי נחוש במדיניות האכיפה, הענישה והפיקוח על עברייני מין, כדי למנוע את הפגיעה הבאה ולהגן על ילדינו. חובתה של מערכת אכיפת החוק להבטיח כי ההגנה על קטינים תהיה בראש סדר העדיפויות, וכי מי שפוגע בהם יישא באחריות למעשיו".

לדבריה, "מדובר בילדים של כולנו, ואסור לנו להשלים עם מציאות שבה הם נותרים חשופים לסכנה. במסגרת התביעה האזרחית שהגשנו נגד מאיר לייפר, נפעל למיצוי הדין עמו ולפסיקת פיצויים משמעותיים עבור הנפגע ומשפחתו. גם כאשר הצדק הפלילי אינו נותן מענה מלא לכאב ולנזק שנגרמו, הצדק האזרחי יכול להעניק לנפגעים הכרה, פיצוי ותחושת צדק. ההגנה על ילדינו אינה רק חובה מוסרית היא חובה ציבורית ומשפטית, שאסור לנו להתפשר עליה".