לתרגם את "הברית" לשוויון - וייצוג הולם: הקולות החדשים בעדה הדרוזית

הם מחזיקים בתפקידי מפתח במערכות הביטחון והמדינה, חלק גדול מהם משלמים בחייהם או בגופם, אבל כשהם מגיעים הביתה, המדינה לא מחזירה להם באותו מטבע. זו נקודת המוצא של הבחירות הקרובות בחברה הדרוזית: ברית עמוקה עם המדינה לצד תחושה שהגיע הזמן לתרגם את הברית הזאת לשוויון, קרקעות, בנייה, תעסוקה וייצוג הולם.

בבחירות 2021 הצביעו ביישובים הדרוזיים 46.4% מבעלי זכות הבחירה. ב-2022 עלה השיעור ל-50.9%, אך מדובר עדיין בירידה לעומת ממוצע של 55.9% בחמש מערכות הבחירות שקדמו להן. אלא שהפעם יש על השולחן מועמדים מעניינים, יותר נושאים שחשובים לעדה - וגם יותר סיבות לכעוס.

במרכז העניינים נמצא האלוף במילואים כמיל אבו רוקן, שממוקם במקום ה-13 ברשימת "ישר!" של גדי איזנקוט. אחרי 44 שנים במערכת הביטחון הוא מגיע עם תוכנית אזרחית לחברה שממנה צמח: תכנון ובנייה, קרקעות, דיור לצעירים, תעסוקה, ייצוג בשירות המדינה ותיקון חוק הלאום. אבו רוקן מדבר על "תוכנית מאה" - תוכנית עבודה רחבה שאמורה, לדבריו, לטפל במכלול הבעיות של החברה הדרוזית, ולא רק בכיבוי שריפות.

אחד היעדים המרכזיים שלו הוא חוק קמיניץ. "אי אפשר להעניש על בנייה לא מוסדרת בלי לפתוח במקביל מסלול אמיתי להסדרה", הוא אומר. לצד חוק קמיניץ נמצא גם הפצע הסמלי: חוק הלאום. "בגלל שאנחנו נותנים את כל החובות, הדם שלנו נשפך, חשבנו שאנחנו העדה הכי צמודה ומקורבת ליהודים. פתאום כרכתם אותנו עם כולם. זה באמת כואב", הוא אומר.

מול אבו רוקן ניצב חמד עמאר, מספר 7 ברשימת "ישראל ביתנו", וחבר הכנסת הדרוזי הוותיק ביותר, שמתמודד גם הפעם. לעמאר יש בסיס תומכים משלו, וכיום הוא משווק את עצמו גם כמועמד לתפקיד השר לביטחון הפנים, עם הבטחה להוביל את המאבק בפשיעה בכלל ובארגוני הפשיעה בפרט, במיוחד בחברה הערבית.

ואיל מוגרבי, ראש מועצת עין קנייא, מנסה לעשות את הדרך מהשלטון המקומי לכנסת. הוא הוצב במקום הרביעי ברשימת "ישראל תחילה" בראשות שרן השכל, ומבקש למצב אותה כגוש מחבר בין המפלגות הגדולות.

ומה אומרים קולות בולטים בעדה לקראת הבחירות? סמירה עזאם, חברת מועצת עוספיה, מציבה בראש סולם העדיפויות שלה את ביטול או שינוי חוק קמיניץ, הוספת עיקרון השוויון לחוק הלאום, פתרונות תכנון ובנייה, תקציבי פיתוח ותעסוקת צעירים.

ד"ר רביעה בסיס, אקטיביסטית ואשת חינוך, מזהה גם היא את הבנייה והקנסות על בנייה לא חוקית כסוגיות מרכזיות בבחירות ומדגישה כי הציבור הדרוזי עייף מהבטחות ומחפש תוצאות. ד"ר סאמר סוויד מעריך כי בבחירות האלה נראה עלייה חדה בשיעורי ההצבעה של הדרוזים מרמת הגולן. לדבריו, אירועי סווידא והגידול במספר בני העדה מהגולן שהתאזרחו עשויים להביא אלפים מהם לקלפי, בעוד שבעבר הם כמעט לא הצביעו.

לא רק בגולן, גורל הדרוזים בסוריה הפך לשיקול פוליטי עבור חלק מהבוחרים: מי נתפס כבעל יכולת להשפיע על המדינה להגן עליהם, מי כבר הוכיח שהוא מוכן לפעול. החברה הדרוזית אינה מצביעה כמקשה אחת. אבל הדרישה שעולה ממנה ברורה: אחרי עשרות שנים של נתינה, הברית צריכה להיות גם אזרחית לא רק ביטחונית. והמבחן הראשון יהיה בקלפי.