ימין או פלסטין. אבל מה עם הביטחון?

מי שמנהל את המלחמה שנועדה להסיר את איום חמאס מהיום הראשון זו ממשלת ימין. ועדיין, מידע מודיעני עדכני הוביל את כל מערכת הביטחון להגביר כוננות לקראת מתקפה. פעמיים. רק שבועיים אחרי ששר הביטחון איים שאם חמאס יחטוף חייל אחד, העיר עזה כולה תפונה. אפילו ערוץ 14, ערוץ הניצחון המוחלט, חשף בתחילת השבוע שחמאס מתעצם לקראת מתקפה

פרופסור גיא הוכמן|

כשראיתי את סיסמת הבחירות החדשה של הליכוד ונתניהו, "ימין או פלסטין", הייתי חייב לשפשף את העין הטובה שלי. לכאורה מדובר על שלוש מילים פשוטות שמציגות בחירה ברורה. מצד אחד הימין, שמבטיח ביטחון, עוצמה והגנה על אזרחי ישראל. מצד שני כל אלטרנטיבה אחרת, שבוודאות תסכן את ביטחוננו.

להסתה בוטה כבר התרגלנו, לצערי. את האבסורד שטבח 7 באוקטובר התרחש בזמן ממשלת ימין על מלא פטרנו בכך שלא העירו אותו.

הבעיה היא שמי שמנהל את המלחמה שנועדה להסיר את איום חמאס מהיום הראשון זו ממשלת ימין. ועדיין, מידע מודיעני עדכני הוביל את כל מערכת הביטחון להגביר כוננות לקראת מתקפה. פעמיים. רק שבועיים אחרי ששר הביטחון איים שאם חמאס יחטוף חייל אחד, העיר עזה כולה תפונה. אפילו ערוץ 14, ערוץ הניצחון המוחלט, חשף בתחילת השבוע שחמאס מתעצם לקראת מתקפה.

זאת אומרת, דווקא ה"ימין" מהסלוגן – שבלעדיו יהיה פה "פלסטין" – צריך להסביר למה המצב הביטחוני לו הוא אחראי עגום. ולמה בקדנציה הבאה יהיה יותר ביטחון (ספוילר: "בן גביר כשר ביטחון" זו לא התשובה).

כמובן, זה גם לא אומר שממשלה אחרת הייתה מצליחה יותר. ייתכן גם שהייתה נכשלת באותה מידה, ואולי אפילו יותר. זאת הנקודה. אי אפשר לדעת מה היה אם. לכן צריך להשוות בין הבטחות למציאות.

אלא שזה לא כל כך פשוט – מבחינה פסיכולוגית. קשה עד בלתי אפשרי להפריך הבטחות ביטחוניות. כשמצליחים, עומדים בהבטחה. כשנכשלים, טוענים "אחרת, המצב היה יותר גרוע". זו חשיבת עבר נוגדת מציאות: במקום לשפוט את מה שקרה, שופטים את מה שהיה יכול לקרות. ומאחר שלא ניתן להפריך מציאות חלופית, לא ניתן לקבוע שהיה כישלון. מה ש"מוכיח" שהמבטיח יכול רק להצליח.

גם האמונות הקודמות משפיעות. מי שמשוכנע שרק מחנה מסוים יביא ביטחון, יעדיף תרחישים שמגנים על האמונה שלו. חיסול בכיר הוא הוכחה להצלחה. חשש מחטיפה הוא ראייה שהמחנה השני יותר גרוע. כך כל תוצאה משרתת את אותה המסקנה.

ובשביל לסגור את העסקה סופית, מזכירים לנו של נשכח: אם לא נבחר ימין, נקבל "פלסטין".

רק שזה לא מסתדר עם העובדה שאנחנו אחרי שלוש שנים של מלחמה, בהן ממשלת ימין הפעילה כוח צבאי אדיר נגד ארגון טרור שמנה כ-30,000 לוחמים ערב המתקפה. ועדיין, האיום לא הוסר, ואנחנו נערכים לאפשרויות של פלישה וחטיפה.

מדובר בפעולה מורכבת, אשר דורשת מודיעין, תכנון, תיאום, יכולת להתמודד עם כוחות צבא מיומנים ומצוידים היטב, אולי אפילו לחזור לשטחם עם חייל חטוף. פעולה שיכולה להוביל להישג אסטרטגי עצום לחמאס, גם אם מבחינה צבאית היא פעולה קטנה יחסית.

כולנו תקווה שהם לעולם לא יצליחו. אבל קשה לטעון שמדובר בסכנה זניחה. בעיקר כאשר שר הביטחון מאיים ומזיז כוחות. או כשכל כך הרבה ישראלים עדיין חוששים מטבח נוסף. בן גביר אפילו עשה סרטון בחירות על החשש הזה.

וזה אמור קצת יותר להטריד אותנו, האזרחים. במיוחד אם חושבים על כך שמטרות המלחמה המרכזיות היו להסיר את האיום הצבאי של חמאס ולהבטיח שמה שקרה ב־7 באוקטובר לא יקרה שנית. החזרת החטופים התווספה בהמשך. ואין ספק שהממשלה וצה"ל השיגו הישגים משמעותיים. מפקדים בכירים חוסלו, תשתיות נהרסו, הושמדו אמצעי לחימה רבים, וחמאס של היום לא מחזיק בשטח בין העוטף לקו הצהוב.

אבל הישגים אינם מטרות. הם האמצעים שנועדו להשיג אותן. אפשר לנצח כמעט בכל קרב ועדיין להפסיד במלחמה. לחבר טוב שלי יש אפילו מאמר בשם הזה.

ואכן, הערכות של גורמי צבא אומרות שחמאס עדיין מחזיק בעשרות אלפי חמושים, ממשיך לשלוט בחלק מהרצועה, וישראל מחזיקה כוחות צבא גדולים עד לקו הצהוב כדי למנוע ממנו לאיים על יישובי העוטף. חיילים עדיין בשטח כדי להגן על האזרחים מפני האיום שהמלחמה נועדה להסיר. למרות שהרמטכ"ל טוען שחמאס הובס – ניסוח שמזכיר קצת יותר מדי את ה"קונספציה".

אני לא יודע איזו ממשלה תוכל להבטיח יותר ביטחון. אני גם לא בטוח שאפשר להבטיח שלא יהיו יותר פיגועים או ניסיונות חטיפה במצב הנוכחי. אני רק יודע שביטחון לא נמדד במספר הפעמים שמבטיחים אותו. בטח שלא בסיסמאות מפלגות

זו כנראה הבעיה הכי גדולה של סלוגן הבחירות של הליכוד. הוא לא רק מציג מציאות מפלגת ומעוותת בחסות ראש ממשלה מכהן. הוא מבקש מאיתנו לבחור בלי לחשוב. במקום לבחון האם קיבלנו את הביטחון המובטח, אנחנו מתעסקים בחשיבה נוגדת מציאות. אבל אם לסבתא היה זקן, היא הייתה סבא.

אני לא יודע איזו ממשלה תוכל להבטיח יותר ביטחון. אני גם לא בטוח שאפשר להבטיח שלא יהיו יותר פיגועים או ניסיונות חטיפה במצב הנוכחי. אני רק יודע שביטחון לא נמדד במספר הפעמים שמבטיחים אותו. בטח שלא בסיסמאות מפלגות.

שלוש שנים אחרי הטבח, הגיע הזמן להפסיק לשאול מי מבטיח ביטחון ולהתחיל לשאול אם הוא סיפק אותו. כי אם אחרי המלחמה הארוכה בהיסטוריה שלנו, ועוד תחת שלטון ימין על מלא, המצב הביטחוני כל כך עגום, אולי צריך לתת הזדמנות לאלטרנטיבות פחות "ביטחוניות".

כי אם ימין לא בהכרח שווה ביטחון, האלטרנטיבה אינה בהכרח שווה פלסטין. לא בגלל פוליטיקה. בגלל חוקי הלוגיקה.

הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וקבלת החלטות, חבר סגל בבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן