פי 5 מהבחירות הקודמות: יותר מ-276 עתירות הונחו על שולחנו של סולברג
בבחירות לכנסת ה-21 הוגשו 58 עתירות תעמולה. הפעם, יומיים לפני הבחירות לכנסת ה-26, יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, כבר דן ביותר מ-276. הכלים העומדים לרשותו לא מותאמים לעידן הרשתות החברתיות - והעומס הרב יוצר תיעדוף ודחייה
תגיות
במערכת הבחירות הנוכחית נרשם שיא חסר תקדים בהיקף העתירות המוגשות ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג. עד כה הוגשו יותר מ-276 עתירות תעמולה, כמעט פי חמישה ממערכת הבחירות הקודמת, לצד עשרות רבות של עתירות בנושאים אחרים. בשבוע שעבר לבדו הוכרעו 31 עתירות.
לשם השוואה, היקף עתירות התעמולה שבטיפול יו"ר ועדה עומד בדרך כלל על בין 50 ל-60 עתירות. המספר במערכת הנוכחית כבר מתקרב לכ-288 עתירות תעמולה, מספר בו דנו חמשת יושבי הראש הקודמים יחד. לקראת הבחירות לכנסת ה-21, במחזור הבחירות שבין 2015 ל-2019, הוגשו 58 עתירות תעמולה.
העומס אינו מתמצה במספר העתירות. קצב תעבורת המידע, האפשרות לאתר פרסומים מפרים בקלות רבה יותר והקלות היחסית בהכנת עתירות, מביאים לכך שעתירות רבות עוסקות במספר רב של פרסומים. לעיתים עתירה בודדת כוללת יותר מ-100 פרסומים, ולכן מספר התיקים לבדו אינו משקף את היקף החומר הטעון בחינה.
היקף זה יוצר עומס יוצא דופן על הוועדה ועל היו"ר ומחייב תיעדוף מתמיד. הטיפול בעתירות הדחופות קודם, וכתוצאה מכך בירורן של עתירות דחופות פחות עשוי להידחות. משך הטיפול משתנה בהתאם לאופי העתירה, למורכבותה, לדחיפותה ולתהליכים שאינם בשליטת הוועדה בלבד.
כך, למשל, בעתירות נגד שרים מכהנים, המהוות חלק ניכר מהעתירות, נדרשת במקרים רבים עמדת היועצת המשפטית לממשלה. קבלת העמדה עשויה להאריך את משך הבירור. קצב הטיפול בתקופת הבחירות גבוה מזה שבתקופה שקדמה לה, והוא מתגבר ככל שמתקרב יום הבחירות.
לצד העומס, כלי האכיפה העומדים לרשות יו"ר הוועדה מוגבלים בהתאמתם למציאות הדיגיטלית. דיני התעמולה נשענים על מסגרת שנחקקה לפני עשרות שנים ואינה נותנת מענה מלא למציאות שבה חלק ניכר מהתוכן מופץ ברשתות החברתיות. גם כאשר ניתן צו להסרת פרסום, אין בכך כדי להבטיח את עצירת הפצתו מחדש בידי גורמים נוספים.
פסיקת הוצאות היא כלי מוגבל נוסף. גם כאשר נעשה בה שימוש שיש בו כדי לתרום להרתעה, אין מדובר בקנס פלילי או בתחליף למענה אכיפתי רחב ומותאם למציאות הדיגיטלית.
במערכת הבחירות הנוכחית, יו"ר הוועדה הרחיב ופיתח את השימוש בצווים ארעיים להסרת פרסומים. כלי זה מאפשר מענה מהיר, אך הפעלתו כרוכה במורכבות: לעיתים עצם מתן הצו מעורר עניין נוסף בפרסום ומגביר את תפוצתו. במקרים כאלה, הצו שנועד לצמצם את החשיפה לתוכן עלול להביא דווקא להדהודו.
בשבוע שעבר קבע סולברג, כי על הליכוד לפרסם הבהרה בעברית, שעתיים לאחר מוצאי השבת, כי קמפיין שלטי חוצות בערבית - עם תמונותיהם של גדי איזנקוט, יאיר גולן, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ולצדם מנסור עבאס ואחמד טיבי - שייך לה. בליכוד נעשה שימוש בצבעים המזוהים עם אלה של מפלגת ישר! בראשות איזנקוט, בניסיון להטעות את הציבור. הליכוד נדרש גם להסיר את השלטים שכבר הוצבו "בהקדם האפשרי".
ימים לפני כן, עתרו בליכוד נגד מפלגת ישר!, לאחר שזו הודיעה כי הפיצה מאות אלפי מכתבים לבתי המצביעים לראשונה בבחירות הקרובות, שנראים כמו צווי גיוס צה"ליים ומנוסחים ככאלה - וקוראים "להתייצב לשירות חובה של ארבע שנים". לטענת הליכוד, הפרסום הוא תעמולת בחירות, שמפר את סעיף 2ב(א) לחוק האוסר על "שימוש בתעמולת בחירות בצה"ל באופן העשוי ליצור רושם כי צה"ל מזוהה עם מפלגה או רשימת מועמדים".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.