המשטרה "לא אחראית", צה"ל לא מצליח למנוע: הכישלון באכיפת האלימות ביו"ש

סוף השבוע האחרון הדגיש את הקושי של צה"ל והמשטרה להתמודד עם הפשיעה הלאומנית, אך זו לא תופעה חדשה. התסיסה בעונת המסיק מתרחשת מדי שנה, והעימותים - מדווחים כמעט בכל יום. ההסברים נעים בין "חוסר סמכות" למחסור בכוח אדם, אך המבקר התריע כבר ב-2018: "יש להסדיר את חלוקת האחריות" 

"חשוב להבין את השטח: מול מחבלים פלסטינים עובדים בכל הכלים, מ-16-M ועד 16-F, ואוספים מודיעין עמוק. לעומת זאת, על 'צד כחול' (יהודים - ע"ב) אסור לצה"ל לאסוף מודיעין, וארגז הכלים שעומד לרשותנו מצומצם בהרבה". כך הסביר גורם במערכת הביטחון בשיחה עם ynet רק בשבוע שעבר.

שני אירועים חריגים בסוף השבוע האחרון המחישו פעם נוספת את הקושי של גורמי האכיפה להתמודד עם הפשיעה הלאומנית מצד יהודים ביהודה ושומרון: צלמת "וושינגטון פוסט" הותקפה באירועי המסיק באבו פלאח, בשבת בצהריים הותקפו דיפלומטים מצרפת ומבלגיה שהגיעו לסיור בכפר הנוצרי טייבה. אחרי חודשים ארוכים של אלימות הפורעים היהודים, האירועים האחרונים מעלים שוב שאלות קשות על היכולת למנוע את התקיפות, לעצור את המעורבים ולמצות איתם את הדין.

במערכת הביטחון מותחים ביקורת נוקבת על הגיבוי הפוליטי שלו זוכים הפורעים: "ישנם חברי כנסת ושרים שבאים לבקר בשטחים בלתי חוקיים ומעניקים להם גיבוי מלא".

למשטרה, כך מסבירים שם, אין סמכות לפעול בשטחי B - שם לרוב נרשמים העימותים - ללא ליווי של כוחות צה"ל. בנוסף, האירועים האחרונים התרחשו באזורים שבהם לא נדרש תיאום לביצוע מסיק הזיתים, לכן לא היו במקום כוחות ביטחון בטרם העימותים.

אל מול הביקורת הבינלאומית החריפה, במשטרה מציינים כי עודכנו על האירוע בדיעבד, בשטח לא התבצעו מעצרים ולא עוכבו חשודים - שעזבו את המקום לפני שהשוטרים הגיעו למקום. לצד זאת, מדגישים במשטרה את חוסר שיתוף הפעולה עם משרד החוץ ועם החקירה - מה שמעכב את התקדמות החקירה.

גורם במשטרה אמר בשיחה עם ynet כי "ביהודה ושומרון פועלים מספר גופים בעלי סמכויות ואחריות שונות. האחריות למניעת אירועים בשטח נקבעת בהתאם לדין, למרחב ולמשימות שהוטלו על כל גוף. האחריות המשטרתית לחקירה ולאכיפה אינה מוטלת בספק, אך אין לטשטש את ההבחנה בינה לבין האחריות המבצעית למניעה".

כאשר כוחות ביטחון מגיעים למוקד חיכוך בין מתנחלים לפלסטינים הם תחילה פועלים להשיב את הסדר. בשלב זה, רוב הפורעים מצליחים להימלט מהזירה מבלי שכוחות האכיפה מצליחים לעצור אותם בשטח.

נוהל אכיפת החוק, כפי שמדגישים במשטרה, מגדיר בצורה ברורה שהאחריות על שטחי B הם באחריות הצבא, ולכן, צה"ל הוא שנדרש לפעול באזורים אלו. מבקר המדינה התריע כבר ב-2018 כי על המשטרה וצה"ל "לגבש נוהל שמסדיר את חלוקת האחריות בין שני הגופים עד הגעת הכוח המשטרתי לזירת האירוע וכן לאחר הגעתו, ובאופן שיינתן מענה הולם וראוי גם לנושא אבטחת הכוח המשטרתי". כמו כן, נכתב: "בכל הנוגע לקשר ולשיתוף הפעולה בין המחוז לבין צה"ל ושב"כ, יש בהם כדי לפגוע ביכולת המחוז למלא את משימותיו".

אל מול המציאות הזו, בצה"ל אומרים שלמרות שהאירועים הם חמורים - הצבא לא יכול להיות בכל נקודת חיכוך. בשביל שזה יקרה, מסבירים בצה"ל, נדרש שיגיעו ליהודה ושומרון עוד לפחות 10 גדודים - שינוע כוחות שיבוא על חשבון זירות אחרות. הצבא עשה התאמות בשטח, הוסיף שני גדודים סדירים, את מפקדת אוגדה 98 ופלוגות מג"ב, אך גם זה עדיין לא מספיק וקיים מחסור בכוח אדם.

בינתיים במשטרה מסבירים כי החקירה עדיין בשלב הראשון שלה, וכרגע הם פועלים לאיתור וסימון החשודים שהשתתפו בתקיפת צלמת ה"וושינגטון פוסט" והדיפלומטים, לגיבוש הראיות ומשם המשטרה לבצע גם מעצרים.

בשנה האחרונה התרבו אירועי הפשיעה הלאומנית, והוגשו יותר מ- 70 כתבי אישום, אך עדיין נדרשת עבודה משותפת של כלל הגופים בכדי למצות את הדין עם הפורעים היהודים. לא פעם עצורים שוחררו בבית משפט למעצרי בית או לעיתים גם ללא תנאים מגבילים לאחר שנעצרו.

בגופי הביטחון מותחים ביקורת גם על מערכת המשפט, ואומרים כי "יש שופטים שלא מבינים את גודל האירוע ומשחררים פורעים שביצעו עבירות חמורות של תקיפת כוחות ביטחון או הפרת צו, ומנגד יש שופטים שכן מטפלים ביד קשה".

האלימות אינה מתרחשת בחלל ריק. אירועי סוף השבוע התרחשו על רקע עונת המסיק, שבמהלכה מתעוררים מדי שנה חיכוכים סביב הגישה למטעים והעבודה בהם. גורמי הביטחון מצביעים גם על מסרים שהופצו לתושבים ביהודה ושומרון לקראת המסיק, ובהם התרעות על קיומו של מסיק ועל היערכות הצבא - מסרים שלדבריהם התבררו בהמשך כחלק מקמפיין. לצד זאת, בסוף השבוע פרסם הרב דוב ליאור מכתב שבו התייחס למסיק זיתים בשטחים פלסטיניים וקבע כי מדובר במעשה מותר ואף במצווה.

אין מדובר בתופעה חדשה או באירועים בודדים, אלא באתגר שחוזר מדי שנה ודורש היערכות משותפת של הצבא, המשטרה ושאר הגורמים הרלוונטיים. ללא תיאום בין הגופים, נוכחות מספקת בשטח ויכולת לאתר את המעורבים ולהעמידם לדין, עלול להימשך הפער בין הגינויים לאלימות לבין היכולת למנוע אותה.

הפגיעה בצלמת ובדיפלומטים מעניקה לאירועים גם ממד מדיני. כאשר אזרחים זרים ונציגים דיפלומטיים מותקפים, האירועים אינם נשארים בגבולות יהודה ושומרון, אלא עלולים להחריף את הביקורת הבינלאומית על ישראל ולהגביר את הלחץ עליה להציג גם תוצאות.

מבחינת ישראל, האתגר הוא כפול: למנוע את האלימות - וגם את ההשלכות המדיניות שבאות בעקבותיה.