חג ראשון בבית חדש, אבל למשפחתה של היימנוט הוא עדיין חסר: "כמו מסע במדבר"

המשפחות שבחרו לעבור לגור דווקא עכשיו ביישובי הגבול - וסוכת המחאה של היימנוט

אחרי 7 באוקטובר החליטו רבים להעתיק את מקום מגוריהם דווקא לאזורים שנפגעו במלחמה, ויחגגו הערב את חג הסוכות בפעם הראשונה בביתם החדש • משפחת רויזמן, שעברה מהר אדר לקריית שמונה, מזמינה משפחות נוספות להצטרף לשיקום הצפון והעוטף: "זה הדבר הכי חשוב עכשיו בשביל מדינת ישראל"

תגיות

עבור חלקן זו החלטה אידיאולוגית לחזק אזורים שנפגעו, עבור אחרות זו הזדמנות לחיים קהילתיים ולבית עם חצר - אבל משפחות ששוחחו עם ynet מספרות על אותו רצון: לא רק לדבר על שיקום אחרי 7 באוקטובר, אלא להיות חלק ממנו.

ההורים מרגריטה (35) ויאיר (39) והילדים אושר (13) וטוהר (10) - עברו לפני שנה ממושב כוכב מיכאל הסמוך לאשקלון לקיבוץ ניר יצחק בעוטף. "אהבנו את הקהילתיות של המושב ולא רצינו לחזור לעיר, אבל היה לנו יקר מדי לקנות בית במושב", הסבירה מרגריטה. "חיפשנו הרבה זמן קהילה שקולטת משפחות חדשות, ועברנו לקיבוץ ניר יצחק שקיבל אותנו בחיבוק ענק".

אחרי 7 באוקטובר שהתה מרגריטה, עובדת סוציאלית במקצועה, באילת עם הקהילות שפונו מהעוטף. "שם בעצם התחיל החיבור, והרגשתי שהמקום הנכון עבורי לגור בו הוא העוטף". על המעבר לניר יצחק היא אמרה כי "יש מחירים וקשיים, אבל אנחנו אוהבים את הקיבוץ ואוהבים אותנו בחזרה, וזה מבחינתנו הכל".

משפחת מרקשייד-מרדכי העתיקה את מגוריה מהצפון לדרום, והשנה ההורים כרמל (39) ואלעד (37) והילדים נרי (4) ואסיף (שנתיים) יחגגו את סוכות בביתם החדש בשדרות. "עברנו מקיבוץ אשבל אחרי 7 באוקטובר כדי לקחת חלק בצמיחת הנגב המערבי ולחזק את קיבוץ המחנכים שנמצא בשדרות והוא חלק מארגון מקו"ם (מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל)", הסבירה כרמל.

"אני עוסקת גם בהרחבת הקהילה של קיבוץ המחנכים ויצירת תשתיות שיאפשרו לו להתקיים בשדרות לשנים קדימה, ואכן בקיץ האחרון הצטרפו עוד כ-35 חברים וחברות. אנחנו גם מעודדים את ההשתלבות בתחומי החינוך והקהילה בשדרות, שער הנגב ואשכול, ואני אחראית על פיתוח תוכניות בתחומי החינוך והקהילה ברשויות האלה".

"כל מה שרצינו זה בית עם חצר להקים בה סוכה ולעשות בה גינה", סיפרו נגה (29) ויותם (30) קלי-חנן, שעברו לפני כחודשיים וחצי מירושלים לקיבוץ מלכיה הסמוך לגדר הגבול עם לבנון. "לקראת סיום הלימודים התחלנו לחפש את המקום הבא שלנו", שיתפו.

"היה לנו ברור שהוא יהיה במרחב הכפרי וגם בפריפריה, ובעקבות המלחמה החלטנו לעבור צפונה". השניים גם לוקחים חלק בשיקום האזור - יותם כמנהל תוכנית מנהיגות בהתיישבות בארגון "השומר החדש", ונגה כמנהלת ידע ותיאום בהתארגנות האזרחית "הביתה. חוזרים לגליל". "כשהגענו למלכיה הרגשנו משהו בבטן, גם האוויר בהר, גם האנשים", הסבירה נגה. "והשקט כאן? באמת אין כמוהו, חוץ מהבומים שמפרים אותו לפעמים", הם אמרו בחיוך.

לפני חודשיים החליטו עינב (37) ויבגני רויזמן (40) לעזוב את היישוב הר אדר שבהרי ירושלים ולעבור עם ילדיהם אלונה (12) וירדן (10) לקריית שמונה, בעקבות "ההבנה שזה הדבר הכי חשוב כעת עבור המדינה", הסבירה עינב. המעבר של המשפחה הוא חלק מתנועה רחבה יותר שמטרתה לחזק את האזור.

"הצטרפתי לעמותת 'הבחירה הצפונית' שמלווה משפחות שרוצות לעשות את המעבר", אמרה. העמותה פועלת תחת מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות יחד עם משרד הנגב והגליל ושותפים נוספים כמו JNF-USA. הארגון מסייע למשפחות וליחידים ומלווה אותם מרגע קבלת ההחלטה ועד להתאקלמות המלאה בעיר. "אנחנו מזמינים משפחות נוספות להצטרף", סיכמה עינב.

ובתוך זה חש מי שהסוכה שלו חסרה. "במילא הייתי יושב בסוכה, אז החלטתי להעביר אותה לירושלים", כך אמר טספיה אביה של היימנוט קסאו בסוכת המחאה שהקים ביום ה-941 להיעלמות בתו. "אני מקווה שעם ישראל יבוא להיות איתנו, להקשיב, להכיר, להתפלל ולחזק אותנו במאבק להעברת התיק לאחריות השב"כ".

טספיה, בנצ'י, אימה של בנצ'י, סבתא שרה, ושישה מילדי המשפחה, הגדול בן 20 והקטן בן שלושה חודשים, עברו מצפת לשהות בסוכה שהוקמה בכיכר שמעון אגרנט בירושלים. בעקבות סירוב עיריית ירושלים לאפשר למשפחה להקים מאהל מחאה כדי למחות על התמהמהות העברת התיק לידי השב״כ, למרות שאין תשובות מלהב 433 ושנראה כי אין התקדמות בחקירה, המשפחה בחרה להקים סוכת מחאה. "הסוכה היא מהלך סמלי של זיכרון במסע במדבר ואנחנו מרגישים במסע במדבר בתוך כל המסע הזה כי היימנוט איננה בבית", אמר האב וביקש להזמין את אזרחי ישראל להגיע לבקר את המשפחה בסוכה במהלך החג.