לקראת נובל ברפואה: שש פריצות דרך בביולוגיה שנותרו בלי הפרס
מההוכחה ש־DNA נושא את המידע התורשתי ועד פרויקט הגנום האנושי: Science חוזר לתגליות ששינו את מדעי החיים, אך מגליהן לא זכו בנובל על ההישגים האלה
ביום שני, 5 באוקטובר 2026, ייפתח שבוע ההכרזות על פרסי נובל בהכרזה על הזוכים בפיזיולוגיה או ברפואה. לפי לוח הזמנים הרשמי, ההכרזה תתקיים בשעה 12:30 לפי שעון ישראל לכל המוקדם. אחריה יוכרזו הזוכים בפיזיקה, בכימיה, בספרות ובשלום, וב־12 באוקטובר יסתיים הרצף בהכרזה על הפרס בכלכלה לזכר אלפרד נובל.
לקראת האירוע פרסם Science כתבה של העיתונאית איילי מקוויני (Ailie McWhinnie), הסוקרת שש פריצות דרך בביולוגיה שלא זכו להכרה בנובל לפיזיולוגיה או לרפואה. אין זו רשימת מועמדים רשמית או תחזית לזוכי השנה, אלא מבט על הפער שבין חשיבותה של תגלית לבין האפשרות להעניק עליה את הפרס.
לעיתים ההכרה המדעית מגיעה באיחור. לעיתים ההישג צומח מעבודתם של חוקרים רבים, בעוד פרס מדעי אחד יכול להתחלק בין שלושה אנשים לכל היותר. ולעיתים החוקרים מתים לפני שהוועדה מספיקה להכיר בעבודתם. ההסברים האפשריים המובאים בכתבת Science נשענים על היסטוריונים וחוקרים; אין להציגם כנימוקים רשמיים להחלטות ועדת נובל.
1. זיהוי ה־DNA כחומר התורשתי: לפני הסליל הכפול
פרס נובל של 1962 הוענק לג'יימס ווטסון, פרנסיס קריק ומוריס וילקינס על מחקרים הנוגעים למבנה המולקולרי של חומצות הגרעין ומשמעותו להעברת מידע. אבל שאלה יסודית יותר נפתרה קודם לכן: איזו מולקולה נושאת את התכונות העוברות מדור לדור?
בתחילת המאה ה־20 ידעו שהכרומוזומים מכילים DNA וחלבונים. לחלבונים, הבנויים ממגוון גדול של חומצות אמינו, הייתה לכאורה מורכבות מתאימה יותר לנשיאת מידע תורשתי. ה־DNA, הבנוי מארבעה סוגי אבני בניין, נראה לרבים פשוט מדי.
אוסוולד אייברי, קולין מקלאוד ומקלין מקארתי חקרו במכון רוקפלר חיידקי פנאומוקוק. הם ביקשו לזהות חומר שהעביר תכונה של חיידקים מסוג אחד לחיידקים מסוג אחר. השיטה הייתה לפרק רכיבים שונים בתמצית החיידקים ולבדוק אם יכולת ההעברה נשמרת. פירוק החלבונים או ה־RNA לא ביטל אותה; פירוק ה־DNA ביטל אותה. במאמרם מ־1944 הציגו ראיות לכך שהחומר המחולל את השינוי הוא DNA.
החשיבות הייתה המעבר מזיהוי תכונה תורשתית לזיהוי הבסיס הכימי שלה. רק בהמשך נוספו ראיות ממערכות אחרות והתברר כיצד מבנה ה־DNA מאפשר לאחסן מידע ולהעתיקו. אייברי הוצע לנובל, אך הספקנות בנוגע למסקנותיו לא נעלמה מיד. הוא מת ב־1955, בלי לזכות. Science מזכיר גם השערות הנוגעות לאופיו המתבודד, אך אין לראות בהן הסבר מוכח להחלטת הוועדה.
2. ברנדה מילנר: אפשר ללמוד בלי לזכור שלמדנו
מחקריה של ברנדה מילנר הראו שהזיכרון אינו יכולת יחידה המצויה במקום אחד במוח. אחת הראיות המכריעות הגיעה מהמטופל הנרי מולייסון, שנודע במשך עשרות שנים בראשי התיבות H.M. בעקבות ניתוח לטיפול באפילפסיה, שכלל הסרת רקמה באזורי האונות הרקתיות המדיאליות ובהם חלקים מההיפוקמפוס, נפגעה קשות יכולתו ליצור זיכרונות חדשים של אירועים.
מילנר בחנה אותו באופן שיטתי וגילתה הבחנה מפתיעה: ביצועיו במשימת ציור השתפרו עם האימון, אף שלא זכר את מפגשי האימון עצמם. כלומר, המוח הצליח לרכוש מיומנות חדשה בלי לשמר זיכרון מודע של רכישתה.
ההבחנה בין זיכרון של אירועים לבין למידת מיומנויות הייתה יסודית להבנת מערכות הזיכרון. היא גם המחישה כיצד אפשר ללמוד על תפקוד המוח מהשוואה בין יכולות שנפגעו ליכולות שנשמרו. בהמשך שילבו מילנר ועמיתיה שאלות נוירופסיכולוגיות עם טכנולוגיות דימות מוחי, ובהן PET, כדי לקשור בין פעילות מוחית להתנהגות.
מילנר זכתה בפרס קוולי למדעי המוח ב־2014 יחד עם ג'ון אוקיף ומרקוס רייכל. באותה שנה זכה אוקיף גם בנובל, עם מיי־בריט ואדוארד מוזר, על גילוי מרכיבי מערכת המיקום במוח. מחקר הזיכרון של מילנר עצמה נותר בלי נובל. כתבת Science מציינת כי היא חגגה השנה את יום הולדתה ה־108; היא אינה מציעה סיבה רשמית לכך שלא נבחרה.
3. גילוי תאי הגזע: ההוכחה שתא יחיד יכול לייסד אוכלוסייה
המושג תא גזע היה מוכר עוד לפני שניתן היה להוכיח ניסויית את קיומם של תאים כאלה. השאלה הייתה כיצד להראות שאוכלוסייה של תאי דם מסוגים שונים נוצרה ממקור משותף, ושהמקור הזה מסוגל גם להתחדש.
ג'יימס טיל וארנסט מקולוך במכון לחקר הסרטן באונטריו השתמשו במערכת של השתלת תאי מח עצם בעכברים שהוקרנו. בטחול התפתחו מושבות תאים. במחקר עם אנדי בקר, שפורסם ב־1963, שימשו שינויים כרומוזומליים כסימנים שאפשרו לזהות תאים בעלי מוצא משותף: תאים מסוגים שונים באותה מושבה נשאו אותו סימן, ראיה לכך שמקורם בתא יחיד.
ניסויי השתלה נוספים בחנו גם את יכולת ההתחדשות. שתי התכונות יחד — יצירת תאים מתמחים והתחדשות עצמית — הפכו את תא הגזע מהשערה למושא מחקר ניסויי. תאי הגזע של מערכת הדם אינם מסוגלים להפוך לכל תא בגוף; חשיבותם היא בייצור ובהתחדשות של מערכת הדם.
Science מציין שהמחקרים המאוחרים של דונלד מטקלף ושל ליאו זקס על גידול תאים בתרבית היו חיוניים אף הם להתפתחות התחום. ריבוי החוקרים המרכזיים הוא אחת הסיבות האפשריות שמציעים משקיפים לקושי להעניק פרס המוגבל לשלושה זוכים. זו השערה, לא החלטה מוסברת של הוועדה.
נובל הרפואה של 2012 הוענק לג'ון גורדון ולשיניה יאמאנאקה על תכנות מחדש של תאים בוגרים. זו פריצת דרך הקשורה לתאי גזע, אך היא אינה זהה להוכחת קיומם של תאי הגזע במערכת הדם.
4. טוני פוסון: כיצד אות מבחוץ מארגן תגובה בתוך התא
תאים מגיבים להורמונים, לגורמי גדילה ולמסרים מסביבתם. הקישור בין מולקולת איתות לקולטן אינו סוף הסיפור: צריך לתרגם אותו לפעולות בתוך התא, כגון שינוי ביטוי גנים או התחלת חלוקה.
טוני פוסון חקר כיצד חלבונים מסתדרים במסלולי העברת אותות. הוא זיהה את חשיבותם של מקטעים חלבוניים הנקראים SH2. מקטעים אלה מזהים טירוזין שאליו נקשרה קבוצת פוספט, בהקשר של רצף חלבוני מתאים. כך זרחון של קולטן או חלבון אחר יוצר אתר עגינה שמגייס אליו חלבונים נוספים.
העיקרון מסביר כיצד מפגש קצר על פני התא יכול להרכיב בתוכו מערך של חלבונים המבצע תגובה מתואמת. החלבונים אינם צריכים להימצא מראש במכלול קבוע: האות עצמו יוצר את התנאים להרכבתו. שינוי במנגנון הזה עשוי לשבש את הבקרה על התנהגות התא.
עבודתו של פוסון סייעה להבין מסלולים שפעילותם משתבשת במחלות ובהן סרטן, ותרמה לבסיס המדעי של חקר טיפולים המכוונים למסלולי איתות. הוא נחשב מועמד אפשרי לנובל וזכה בפרסים אחרים, אך מת ב־2013 בגיל 60. ההשערה שהיה זוכה לו חי זמן רב יותר אינה ניתנת להוכחה.
5. בן בארס: תאי הגליה הם שותפים פעילים בעיצוב המוח
תאי עצב זכו במשך שנים במרבית תשומת הלב בחקר המוח. תאי הגליה נתפסו בעיקר כמערכת תמיכה. בן בארס פיתח דרכים לבודד סוגים שונים של תאי מוח ולחקור את תפקודיהם, וכך סייע לשנות את התמונה.
מחקרי קבוצתו הראו שתאים דמויי כוכב הנקראים אסטרוציטים מפרישים גורמים המעודדים יצירת סינפסות — נקודות המגע שדרכן תאי עצב מתקשרים. עבודות נוספות קשרו תאי גליה גם לסילוק קשרים, תהליך חיוני לעיצוב רשתות עצביות במהלך ההתפתחות.
מכאן עולה שמספרם וארגונם של הקשרים במוח אינם נקבעים רק בידי תאי העצב. אסטרוציטים ומיקרוגליה משתתפים בבנייה ובעיצוב של הרשת. זו הרחבה של היחידה שאותה יש לחקור כדי להבין את המוח: מתא העצב לבדו אל סביבתו התאית והיחסים בתוכה.
בארס השפיע גם על התרבות המדעית, בין היתר במאבק באפליה מגדרית. הוא מת ב־2017 בגיל 63. לפי ההערכה המובאת ב־Science, ייתכן שגם רוחב תרומתו הקשה לבודד תגלית יחידה הראויה לפרס: השפעתו נבעה מתוכנית מחקר שלמה ששינתה תחום, ולא בהכרח מרגע גילוי אחד.
6. פרויקט הגנום האנושי: הישג גדול משלושה שמות
פרויקט הגנום האנושי, שהחל ב־1990, ביקש לקבוע את רצף כשלושת מיליארדי זוגות הבסיסים בגנום האדם. המשימה דרשה שיתוף פעולה בינלאומי, שיפור טכנולוגיות ריצוף ויכולת חישובית לחבר מקטעי DNA לרצף בעל משמעות.
הקושי דמה להרכבת ספר מתוך מספר עצום של קטעים קצרים, שחלקם חוזרים על עצמם. היה צריך לקרוא מקטעים, לזהות חפיפות ולמקם אותם נכון. במקביל למיזם הציבורי הוביל קרייג ונטר בחברת סלרה מאמץ פרטי, שהאיץ את המרוץ וגם עורר מחלוקת בנוגע למסחור המידע.
ביוני 2000 הוכרזו טיוטות העבודה, וב־2001 פורסמו מאמרי המיזמים הציבורי והפרטי. רצף ייחוס אינו פענוח מלא של תפקוד הגוף, וגם אינו הגנום של כל אדם. הוא מספק מסגרת להשוואה: אפשר לזהות הבדלים בין אנשים, לקשור וריאנטים למחלות ולחקור את פעילותם של גנים ואזורים אחרים בגנום. גם לאחר פרסום הטיוטות נמשכה העבודה על השלמת הרצף ושיפורו.
כיצד מעניקים פרס לשלושה אנשים על מפעל של אלפי חוקרים? מגבלת הזוכים, המחלוקות בין המיזמים והוויכוח על הגישה למידע הם הסברים אפשריים המועלים בכתבת Science. אי אפשר לקבוע מהם מה הכריע בפועל. ונטר מת ב־29 באפריל 2026, לפי הודעת המכון הנושא את שמו, וכבר לא יוכל להיבחר כזוכה חדש.
הפרס מספר חלק מההיסטוריה
שש הדוגמאות אינן מוכיחות שכל החלטה של ועדת נובל הייתה שגויה. הן מראות שההיסטוריה של המדע רחבה יותר מרשימת הזוכים. תגלית עשויה להפוך לתשתית של תחום שלם גם אם מגליה לא קיבלו את הפרס, ותחומים מסוימים קיבלו הכרה על הישג מאוחר בלי שחלוציהם זכו.
לקראת ההכרזה ביום שני, כדאי לזכור גם את החוקרים שהניחו את היסודות: אלה שזיהו את חומר התורשה, הפרידו בין מערכות זיכרון, הוכיחו את קיומם של תאי גזע והראו כיצד תאים ומוחות מתארגנים. חשיבות העבודה שלהם אינה תלויה במדליה.
שאלות ותשובות
מתי יוכרז פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב־2026?
ביום שני, 5 באוקטובר, בשעה 12:30 לפי שעון ישראל לכל המוקדם. זו ההכרזה הראשונה ברצף פרסי השנה.
האם Science פרסם תחזית לזוכי השנה?
לא. זו סקירה של שש פריצות דרך שלא זכו בנובל על ההישגים המתוארים, ובה גם חוקרים שכבר אינם בחיים.
האם תחום תאי הגזע מעולם לא זכה בנובל?
הוא זכה להכרה, בין היתר ב־2012 על תכנות מחדש של תאים. ההחמצה המתוארת כאן נוגעת לחלוצים שהוכיחו את קיומם ואת תכונותיהם של תאי הגזע במערכת הדם.
האם ידוע מדוע כל אחד מהחוקרים לא זכה?
לא. חשוב להבחין בין עובדות, כגון מגבלת שלושת הזוכים ומועד פטירת החוקר, לבין הערכות בדבר הספקנות, המחלוקות או הקושי לחלק קרדיט.
המאמר המדעי
- המחקר המקורי של אייברי, מקלאוד ומקארתי על החומר המחולל התמרה בחיידקים, 1944
- לוח ההכרזות הרשמי על פרסי נובל
- הודעת מכון קרייג ונטר על פטירת מייסדו ב־29 באפריל 2026
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.