המחבל התחיל לירות - וממקום המסתור נחמיה שלף מצלמה | רגעי האימה במעיין

שמואל ונחמיה הגיעו למעיין עין ריא חצי שעה לפני שהמחבל פתח באש, ממנה נרצח נתנאל שקרון. השניים תיארו את רגעי האימה: "היריות היו קרובות, לא היה לאן לברוח". הם סיפרו שבחרו לתעד כדי "להמחיש מה עברנו, ואת הפאניקה". למרות הכל, הם לא חוששים לשוב: "נוציא רישיון לנשק, נמשיך להסתובב שם"

תגיות

רק במוצאי יום כיפור, יותר מ-24 שעות לאחר הפיגוע, שמואל ונחמיה עיכלו את מה שהתרחש במעיין עין ריא בבנימין ביום ראשון בבוקר, כאשר מחבל קדרי סמארה הגיע והחל לירות לעבר רכבו של נתנאל שקרון ז"ל שנרצח בפיגוע ורק בנס לא הגיע אליהם.

השניים, תושבי היישוב בית אריה, אינם בעלי נשק. הם מגיעים למעיין לרוב בסופי שבוע ומעולם לא חששו לעשות כך. "המעיין נמצא בסמיכות לכביש מרכזי, שכל הזמן יש בו תנועה. לי יצא להגיע מידי פעם עם הילד שלי ועם המשפחה ואף פעם לא דאגתי", סיפר נחמיה ל-ynet.

שמואל ונחמיה הגיעו בשעה 11:00 למקום וישבו מתחת לסככה שנמצאת כמטר וחצי מהמעיין עצמו. "ישבנו, אכלנו, שתינו וניגנו בגיטרה. ואפילו אמרתי לנחמיה באיזה שהוא שלב תראה כמה אנשים עם נשק יש כאן", סיפר שמואל. "בשלב הזה היו ארבעה אנשים עם נשק במעיין, ביניהם שתי חיילות. זה מאוד חריג שאין לפחות נשק אחד כאן. לדעתנו המחבל המתין שהחיילות ילכו לפני שהחל את הפיגוע".

בשעה 11:36 הם החלו לשמוע קולות ירי. "עוד ישבנו בסככה שהיא קצת מוגבהת, אם המחבל לא היה יורה על נתי שוקרון ז"ל הוא היה מגיע ישר אלינו", המשיך שמואל. "אנחנו שומעים את היריות קרוב מאוד אלינו, מרחק של פחות מ-20 מטר, ואין לאן לברוח".

בזמן שהשניים מתחבאים מהמחבל מתחת לרמפה, מקום המסתור היחיד ליד המעיין, נחמיה החליט לצלם את הכאוס שקורה מסביבם. "פשוט חיכינו שהמחבל יגיע", תיאר. "הבנתי שאין לי לאן לברוח וכל ריצה תחשוף אותי. פתחתי מצלמה ובסרטון שומעים אותי שואל 'מה עם הצבא? מה עם המשטרה?'. בדיעבד אני שמח שצילמתי, כי זה ממחיש לאנשים מה עברנו בפיגוע ואת הפאניקה שהייתה שם. זה הזכיר לאנשים את 7 באוקטובר".

למשטרה לקח כמה דקות להבין היכן הפיגוע התרחש, בגלל בעיות קליטה וחוסר הבנה. בכל הזמן הזה, נחמיה ושמואל לא הבינו מה התרחש בסביבת המעיין. הקולות היו אותם קולות ירי, ורק לאחר סיום האירוע הם הבינו שהתרחש להם נס. "ראינו ג'יפ צה"לי בולם וחייל יוצא עם נשק שלוף ולא הבנו מה קורה כי זה היה אותם קולות ירי, כאילו מדובר על אותו כלי נשק. רק לאחר דקות ארוכות, כשהירי פסק, יצאנו החוצה", אמר שמואל.

"כשראינו הרבה ג'יפים על הכביש הבנו שאנחנו יכולים לצאת", שחזר נחמיה. "ראיתי את יואב, הבן של נתנאל, והוא בכה. בהתחלה חשבנו שהוא נפצע או פצוע חרדה. רק לאחר מכן הוא סיפר לחיילים שראה שירו באביו והבנו שהוא נרצח. היה מאוד קשה להבין מה קרה שם. רק אחרי שקראתי את התחקיר קלטתי איזה נס קרה לנו.

"אני לא חושש לחזור למעיין הזה, גדלתי בירושלים והיו הרבה פיגועים באזור ואף פעם לא חששתי", המשיך נחמיה. שמואל סיפר כי הוא שותף לתחושות האלה. "רק אתמול הבנו שהגשש ונתי הצילו 15 אנשים. אם הם לא היו שם, המחבל היה מגיע אלינו. המסקנה הראשונה שלי זה להוציא רישיון נשק. אנחנו לא מפחדים. אנחנו נמשיך ללכת ולהסתובב שם".

בימים הקרובים נחמיה ושמואל מתכננים ללכת לנחם את משפחת שקרון בביתה ביישוב עלי זהב. נחמיה כבר יודע מה הוא יגיד להם. "אנחנו נדגיש להם שבזכות אבא שלהם אנחנו חיים ונגיד להם תודה. כי באופן חד משמעי, אם הוא לא היה יורה במחבל, הוא היה יורה בנו. נקווה שזה יהיה המקרה האחרון".