השופטים הגבילו את הפרקליטות במשפט נתניהו: מנדלבליט לא ייחקר בחקירה נגדית

לאחר שהדיון הופסק לזמן מה עקב ויכוח בין הפרקליטות לסנגור נתניהו, השופטים קבעו כי היועמ"ש לשעבר ייחקר ב"חקירה חוזרת" - כך שיוכל רק לספק הבהרות למה שכבר אמר. הסנגור חדד הקשה בנוגע ל"היענות החריגה" שיוחסה לוואלה בתיק 4000, מנדלבליט השיב: "אני זוכר את המינוח, אך יש גבול כמה אפשר לזכור"

ויכוח קולני שפרץ בין הפרקליטות להגנה במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הוביל להפסקה בדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוויכוח פרץ עקב התנגדות של עו"ד יהודית תירוש לשאלות שהפנה סנגורו של נתניהו עמית חדד ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, ובמהלכו אמרה תירוש כי "מצפים מבן אדם לזכור דברים שקרו לפני 10 שנים". חדד עקץ בתגובה כי "את שאלת את ראש הממשלה איפה הוא היה במקום מסוים בשעה 09:00 ו-20 שניות לפני 16 שנים". בהמשך, כשהשופטים חזרו מההפסקה הם אמרו כי "החלטנו שהחקירה של מר מנדלבליט תהיה חקירה חוזרת".

משמעותה של החלטת השופטים היא הגבלה משמעותית של הפרקליטות: אחרי עדות עד ב"עדות ראשית" הרי שהצד השני זכאי לחקור אותו ב"חקירה נגדית". אחרי הנגדית, הצד שהביא את העד רשאי לחקור אותו ב"חקירה חוזרת", כאשר לכל סוג חקירה יש מגבלות שונות. בעוד שבעדות ראשית ניתן לשאול שאלות פתוחות בלבד, ולא ניתן להטיח ראיות כהתנגדות לדברי העד, בחקירה נגדית ניתן להעלות את כל סוגי השאלות, לרבות ראיות נגדיות. עם זאת, חקירה חוזרת היא המוגבלת ביותר, שכן ניתן להעלות אך ורק שאלות הבהרה לגבי דברים שכבר אמר.

השופטים קיבלו למעשה את טענת הסנגור חדד שלמעשה מנדלבליט הוא לא עד הגנה אלא עד התביעה, מכיוון שזו הייתה אחריותה לעשות זאת והיא ויתרה על כך. לכן, כשחדד חקר את מנדלבליט כבר היה מדובר בשלב החקירה הנגדית, לאחר שהפרקליטות ויתרה למעשה על העדות הראשית. לכן עכשיו זכותה להפנות אליו רק שאלות במתכונת של חקירה חוזרת.

התובעת תירוש טענה מנגד שזו לא הייתה אחריותה או חובתה של הפרקליטות להביא את מנדלבליט מאחר שעדותו אינה נדרשת להוכחת הראיות שבכתב האישום, וכי הוא הובא להעיד על טענות הגנה. היא טענה כי לכן מנדלבליט אינו עד תביעה ומשכך לא ניתן לקבוע שהפרקליטות ויתרה על עדותו הראשית. השופטים כאמור לא קיבלו זאת, וקבעו כי מנדלבליט הוא עד הגנה.

מדובר באירוע מאוד משמעותי, שכן מנדלבליט אישר כל מיני טענות של הסנגורים על סמך זיכרון של אירועים שהתרחשו לפני עשור, ועל סמך ראיות שההגנה בחרה להציג לו. בדרך כלל בחקירה הנגדית מציג הצד שכנגד ראיות נוספות לעד ולעיתים קרובות הוא חוזר בו עקב הראיות הנוספות או התמונה החלקית שהוצגה לו. כעת הפרקליטות לא תוכל להציג למנדלבליט ראיות, אלא רק לשאול שאלות הבהרה. למשל, בפרקליטות תכננו להציג לו אישורים לפעולות חקירה, או ראיות הנטענות על-ידי הפרקליטות כאישורים, שלגביהם אמר בעדות שלא אישר - ככל הנראה כי לא זכר. כעת הדבר לא יתאפשר.

לפני הוויכוח שהביא להפסקת הדיון חדד הציג למנדלבליט תמלילים מתוך חקירתו של עמוס רגב, עורך "ישראל היום", העוסקים בנתניהו. חדד שאל את היועמ"ש לשעבר אם "זה נושא שדנת בו? שאישרת לחקור?", ומנדלבליט השיב: "אני לא זוכר שאישרתי".

במקביל, החקירה עברה לתיק 4000, ומנדלבליט ציין כי התיק "נולד הפוך. החשד נולד מעצם התמורה". חדד שאל: "המתת זה השתלטות על כלי תקשורת?". מנדלבליט אמר כי "זו לא השתלטות, זו יכולת להשפיע על כלי התקשורת לצרכים שהם בין השאר שאפשר להגיע דרכם להטבה משמעותית. יכולת לשנות דברים בכלי תקשרות לדברים שהוא זקוק אליהם".

חדד שאל את מנדלבליט על חקירתו של שלמה פילבר, והוא אישר לבקשת הסנגור כי לא נתן אישור לפתוח בחקירה לגבי תלונה בנושא הקשר של פילבר ל"ישראל היום". חדד הדגיש שהחוקרים כן שאלו את פילבר על "ישראל היום", על אף שמנדלבליט לא אישר חקירה שכזאת: "'האם היו לליכוד ולנתניהו היו כתבי חצר בישראל היום?' - אתה אישרת לחקור את זה?". מנדלבליט: "לא. אני לא אישרתי את זה".

הסנגור המשיך ואמר כי "כתב האישום, בשלושת העמודים הראשונים של התצהיר שאתה הגשת, הסברת שלא צריך אישור בכתב אלא גם בעל פה לחקירה. כך הבנת שיש הבדל בין הגשת כתב אישום לעומת פתיחה בחקירה - בכל מה שקשור לכתב. לפי הדברים שאתה כותב, אתה משתף את בית המשפט מה חשבת באמת שלהגשת כתב אישום זה צריך להיות בכתב, לעומת פתיחת חקירה. בכל מקרה בתצהיר הזה אתה מספר לבית המשפט מה היתה עמדתך בזמן אמת".

חדד הציג את חתימתו של מנדלבליט על כתב האישום נגד נתניהו בגין מרמה והפרת אמונים. בחתימה האות א' נראית עבה יותר, כאילו עברו עליה שוב כמה פעמים. מנדלבליט אמר כי "אני זוכר את עצמי באירוע חותם בכתב ידי, בעט". חדד: "אני רוצה להראות לך עוד חתימה שלך. ה-א' מעט מרוחה למעלה וה-ט פוגשת את האות נ'". מנדלבליט השיב כי "יש לי זיכרון שאני מאשר את כתב האישום". חדד שאל: "אתה לא זוכר שנתת לחתום בשמך?". מנדלבליט השיב כי "אין לי זיכרון לזה".

חדד הציג למנדלבליט חתימה נוספת שנראית אחרת, ולבסוף את החתימה על כתב האישום המתוקן - שהיועמ"ש לשעבר אישר שקרא - ועליו נראית חתימה זהה לזו שמופיעה על כתב האישום הראשון, עם האות' א' העבה. חדד ציין כי נראה שמישהו העתיק והדביק את החתימה של מנדלבליט בכתב האישום המתוקן, לאחר שהיועמ"ש לשעבר הסכים עימו כי אישור על הגשת כתב אישום חייב להיות בכתב ולא בעל פה.

במקביל, מדובר בסוגייה שכבר עלתה בעבר, שכן החוק מחייב הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום אך לא מורה כיצד עליה להימסר - בין אם בכתב או בעל פה. כך אם מנדלבליט אכן קרא את כתב האישום, עבר על ליבת הראיות ומסר את הסכמתו - כפי שאישר - הדבר עמד בקנה אחד עם החוק.

כאמור, בנקודה זו בדיון פרץ הוויכוח בין חדד לעו"ד תירוש, שמתחה ביקורת על שאלותיו למנדלבליט: "מצפים מבן אדם לזכור דברים שקרו לפני 10 שנים". חדד השיבה בעקיצה: "את שאלת את ראש הממשלה איפה הוא היה במקום מסוים בשעה 09:00 ו-20 שניות לפני 16 שנים".

בהמשך הדיון שאל חדד: "תאשר לי שבשום שלב לא אישרת לחקור או אף אחד לא דיבר על המונח 'היענות חריגה'?". מנדלבליט ענה ש"המינוח כן זכור לי. מה שחשוב זה מה שהיה. אני זוכר את המינוח הזה, אבל יש גבול כמה אפשר לזכור". חדד טען כי "אני אומר לך שכולם, חוקרים אמינים וחוקרים פחות - אף אחד לא מכיר את המושג 'היענות חריגה', ולכן אני אומר לך שמעולם בשלב החקירה לא אישרת לחקור היענות חריגה. מעולם לא". מנדלבליט אמר מנגד כי "המונח הזה כן זכור לי. התיק הזה בנוי הפוך מהתיק האחר".

השופט בר-עם ציין בנקודה זו כי "המתת בנויה על שליטה", ומנדלבליט ביאר כי "המתת בנויה על יכולת השפעה על כלי התקשורת. הדרג הבכיר באתר עושה דברים שירצו את ראש הממשלה והציפיות שלו". לבקשת השופט, מנדלבליט הגדיר את המונח "היענות חריגה": "זה כשיש צורך, אז יש פניה כדי לא לםגוע בראש הממשלה. הוא דואג שהתקשורת תהיה מטיבה איתו. בין אם זה כתבות, בין אם בהורדת כתבות שעלולות לפגוע בו או במשפחתו. האתר עצמו היה ברור שהוא בבסיסו, בלשון המעטה, עוין לראש הממשלה - ואז בעצם יש פעולות מסוימות שנעשות שגורמות למיתון העוינות".