שלוש שנים אחרי הטבח: הערכת המצב העדכנית של צה"ל

התרחיש שלא היה על השולחן: שאלת ההתרעה, וההבנה - יש להיות מוכנים להכול

אחד הלקחים המרכזיים של אירועי השבוע האחרון וגם של 7 באוקטובר הוא שלא תמיד תהיה התרעה קונקרטית ולא את הכול אפשר לחזות מראש. כשהמאבק מול איראן במוקד החששות, וביו"ש מודאגים מהצתת השטח, אי אפשר לחזות את העתיד. במזה"ת שמשתנה כל רגע, תמיד יש להיות מוכנים לכל מה שלא יהיה

את 174 הנוסעים שהיו על טיסת האימה של פליי דובאי לתל אביב לא הצילה התרעה מודיעינית. גם לא מערכת טכנולוגית מתוחכמת. ברגע האמת מי שהציל אותם היו קברניט פצוע, ארבעה ישראלים שלא היססו לפעול וטייסים נוספים שהצליחו להשתלט על המטוס ולהביא אותו לנחיתה בסעודיה.

זה נגמר בנס, אבל בעיקר בזכות תושיית הגיבורים. אבל דווקא משום שהאירוע הסתיים בשלום, הוא מאפשר לשאול שאלה רחבה יותר: למה אנחנו באמת מתכוונים כשאנחנו אומרים "התרעה"? לאירוע הזה, כמובן, לא הייתה התרעה מקדימה.

כמעט שלוש שנים אחרי האסון הנורא ב-7 באוקטובר 2023, במערכת הביטחון הציגו השבוע לראש הממשלה הערכת מצב על האיומים וההתפתחויות בזירות השונות - מחמאס בעזה וביהודה ושומרון ועד איראן והמזרח התיכון. תרחיש של ניסיון השתלטות על מטוס נוסעים בדרך לישראל לא היה על השולחן.

זה לא בהכרח כשל. אי אפשר לנהל מערכת ביטחון על בסיס כל תרחיש אפשרי. אי אפשר לצפות כל פעולה של כל אדם בעולם. גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפתיע אתמול את העולם כשהודיע ש"לפי מה שאני שומע - לאיראן יש קשר לניסיון ריסוק המטוס". אם אכן איראן עומדת מאחורי ניסיון הפיגוע הזה, מדובר בהתפתחות מטרידה ביותר.

וזה נכון גם לגבי הערכת המצב של צה"ל. היא נבנית כל הזמן, אבל במזרח התיכון שום הערכה אינה סופית. בזמן שהיא נבנית באמ"ן, מתורגמת באגף המבצעים לתוכנית פעולה ומובאת לאישור הרמטכ"ל, המציאות יכולה להשתנות. לפעמים מספיק פתק שמכניס אחד הקצינים לדיון ובו ציוץ של טראמפ, שהופך את התוכנית על פיה. לפעמים זה יכול להיות אירוע כמו מטוס שנחטף.

אז מה קובעת הערכת המצב של מערכת הביטחון ערב שמחת תורה, שלוש שנים אחרי הטבח? כרגע איראן נמצאת במוקד, גם בגלל הפוטנציאל שלה וגם משום שכל התפתחות בזירה האיראנית מקרינה על האזור כולו. האם יש כרגע מידע קונקרטי שאיראן עומדת לשגר טילים לעבר ישראל? לא. אלא שההערכה היא שהלחץ האמריקני על איראן אפקטיבי, והוא עלול להביא אותה לצומת שבו היא תיאלץ לבחור בין חתימה על הסכם שאינה רוצה בו מול ארצות הברית לבין חזרה לעימות. טהרן קרובה יותר ויותר למצוא את עצמה עם הגב לקיר.

בתרחיש הזה מוצגות שתי אפשרויות מרכזיות: שאיראן תפתח במכה מקדימה, אפשרות שמוערכת כרגע בסבירות נמוכה, או שהיא תחשוד שישראל מתכננת לתקוף אותה ותחליט להקדים את המהלך הישראלי.

בנוסף, בחירות האמצע בארצות הברית והבחירות בישראל עשויות להיתפס בטהרן כחלון הזדמנות לביצוע מהלכים בתחום הגרעין, מתוך הנחה שמרחב התגובה של ישראל וארה"ב יהיה מוגבל, או שלא תהיה תגובה כלל. תרחיש כזה עלול לחייב פעולה ישראלית.

אבל צריך להדגיש: כרגע ההערכה היא שלא צפויה מתקפה איראנית בטווח הקרוב. האם זה יכול להשתנות? בוודאי. ולכן צה"ל נערך גם לאפשרות של חזרה ללחימה בלוחות זמנים קצרים, וחיל האוויר נמצא בכוננות גבוהה.

בצבא מבינים שיש גורמים שעלולים לנצל את התקופה הרגישה הזו, שבה מבחינתם ישראל נתפסת כמרוסנת. זה יוצר מוטיבציה לבחון את גבולות המערכת ולנסות לייצר הפתעה.

בעזה, למשל, קיימת התרעה קונקרטית על ניסיון של חמאס לחטוף חייל באזור הקו הצהוב. בעקבות זאת הועלתה הכוננות בשתי האוגדות הפועלות ברצועה. כמי שביקר השבוע במוצבים שם, אני אומר שיהיה זה אתגר משמעותי למנוע חטיפה במוצבים בתוך שטח עוין, ללא מכשול, כאשר רוב השטח הרוס וסביר שלחמאס יש עוד מנהרות שצה"ל אינו מכיר. מחבל יכול לצאת מאחת מהן ולאתר לוחם שאינו ערני בשעת לילה מאוחרת. לכן הנחה אלוף פיקוד הדרום יניב עשור על כוננות גבוהה במוצבים, והוא עורך באופן אישי ביקורות קבועות ושיחות עם חיילים בעמדות.

בלבנון, ההערכה היא שחיזבאללה מרוסן בשלב הזה, ללא התמיכה האיראנית שהיה רוצה לקבל. במקביל ארגון הטרור מנסה לשקם את יכולותיו, וצה"ל ממשיך לפעול נגד הניסיונות הללו. גם בצפון ההערכה יכולה להשתנות במהירות.

ביהודה ושומרון התמונה נפיצה יותר. זו גם הזירה שבה השינוי המבצעי בשטח משמעותי במיוחד: צה"ל הציב ביו"ש מפקדת אוגדה נוספת, כחלק מחיזוק יכולות הפיקוד והשליטה.

יו"ש היא הגזרה היחידה שבה אין גדר ומרחב אבטחה רציף בין כוחות עוינים לאזרחים. לכך מצטרפים החיכוך הגובר, העלייה בפשיעה הלאומנית והאפשרות שהבחירות בישראל, בארצות הברית ואולי גם ברשות הפלסטינית, אם יתקיימו, ייצרו הזדמנויות לניסיונות להצית את השטח. לכן בפיקוד המרכז מחזיקים כיום כוח משמעותי מאוד בגזרה - 26 גדודים.

וזו למעשה הנקודה המרכזית: הערכת מצב אינה תחזית. היא תמונת מצב שמתעדכנת כל הזמן. התרעה אינה אמירה כללית שלפיה "חמאס מתכנן משהו גדול" או שאיראן "עלולה לתקוף". התרעה מקצועית אמורה לצמצם את אי-הוודאות ולהבהיר מה עומד לקרות, מתי, איפה ובאיזה אופן.

המודיעין לעולם אינו מושלם. לא תמיד אפשר לדעת את כל הפרטים. אבל ככל שהמידע קונקרטי יותר, כך אפשר לתרגם אותו לפעולה: להזיז כוחות, לשנות פריסה, להקשיח אבטחה, לסגור ציר, להעלות כוננות או לסכל את הפעולה. זה גם הלקח המרכזי שעולה שוב ושוב מ-7 באוקטובר: לא מספיק להתריע. צריך להבין מה ההתרעה אומרת, ובעיקר לתרגם אותה בזמן להחלטה ולפעולה.

וצריך לשאול עוד שאלה, לא פחות חשובה: לא רק "האם חמאס מתכנן לפעול" או "האם איראן תתקוף", אלא גם: "ומה נעשה אם זה אכן יקרה?". אם האיום יתממש - האם יש לנו את הכלים להתמודד איתו? האם הכוחות פרוסים נכון? האם מערכי ההגנה מוכנים? האם הנהלים מותאמים לתרחיש? או שנגלה, ברגע האמת, שאנחנו חשופים מול איום שכבר ידענו שיכול להתממש? זו בדיוק המשמעות של מוכנות.

במזרח התיכון, בזמן שהערכת המצב נכתבת, המציאות כבר יכולה להשתנות. ולכן לא תמיד צריך לחכות לעוד פיסת מידע. צריך להיות מוכנים לפעולה תמיד - וברגע הנכון, לפעול.