מדען המחשבים פרופ׳ משה ורדי על הפרס מהאקדמיה ה״מפוברקת״: ״האגו החליש את חוש הבלשות שלי״
החוקר הישראלי מאוניברסיטת רייס, זוכה פרס גדל וממגלי תופעת האקדמיות המזויפות שלה הקדיש Nature תחקיר, מספר בריאיון לאתר הידען על אות הכבוד, על הזמנת טיסה שלא נמצאה בחברת התעופה ועל החלטתו לפרסם את החשדות
כשפרופ׳ משה ורדי (Moshe Y. Vardi) קיבל הודעה על זכייתו בפרס מטעם ״האקדמיה הלאומית לבינה מלאכותית״, הוא לא הכיר את הארגון. אבל שני השמות שהופיעו לצדו ברשימת הזוכים היו מוכרים לו היטב: מדען המחשבים יהודה פרל (Judea Pearl) והמתמטיקאי יורי נסטרוב (Yurii Nesterov). החברה המדעית המכובדת, והעובדה שאיש לא ביקש ממנו כסף, החלישו את החשד הראשוני. בהמשך היה ורדי ממגלי התופעה של אקדמיות מזויפות, שלה הקדיש כתב העת Nature תחקיר מקיף.
בריאיון לאתר הידען מספר ורדי כיצד בדק את הגוף שהעניק לו את הפרס, פרסם את חשדותיו והזהיר את האוניברסיטה שלו. לדבריו, בעקבות הפרסום ברשתות החברתיות הגיע הסיפור ככל הנראה לידיעת Nature. כתב העת הרחיב את הבדיקה לרשת של אגודות מדעיות. ורדי עצמו מתאר בכנות גם את הסיבה שבגללה לא בדק את הארגון בקפדנות כבר בתחילת הדרך: ״האגו החליש את חוש הבלשות שלי״.
ורדי הוא מדען מחשבים ישראלי מאוניברסיטת רייס (Rice University) ביוסטון, העוסק ביסודות הלוגיים של המחשוב ובאימות פורמלי של תוכנה וחומרה. הוא זכה עם פייר וולפר (Pierre Wolper) בפרס גדל בשנת 2000. עבודתו עוסקת, בין היתר, בשאלה כיצד לבדוק שמערכת מורכבת אכן מקיימת את הדרישות שנקבעו לה. במקרה הזה, ההכרה האישית שהוצעה לו התקבלה בתחילה בלי בדיקה דומה של הגוף המעניק.
״אם היו מבקשים ממני כסף, הייתי בודק להם בציציות״
ההודעה הגיעה באביב 2026 מנציג המזכירות של NAAI, ראשי התיבות של National Academy of Artificial Intelligence. הארגון הציג את הפרס כאות הכבוד המרכזי שלו. ורדי ידע שהאקדמיה חדשה, אבל הקמת גוף מקצועי נוסף בתחום שזוכה להתעניינות ציבורית עצומה לא נראתה לו מופרכת.
ורדי מבחין בין גילו של התחום לבין מועד כניסתו לתודעה הציבורית הרחבה: העיסוק בבינה מלאכותית ותיק, ושורשיו מגיעים למאמרו של אלן טיורינג (Alan Turing) על אינטליגנציה של מכונות מ־1950. בשנים האחרונות, עם הופעת ChatGPT, התוודע אליו ציבור רחב הרבה יותר. התחום עצמו אינו חדש; ההתעניינות הציבורית הנרחבת בו היא שהתחדשה.
״לא שמעתי אף פעם על האקדמיה הזאת״, הוא אומר. ובכל זאת, כשבחן את רשימת הזוכים, ראה בה אישור עקיף לאמינותו של הפרס. את פרל הוא מכיר שנים רבות, ואת עבודתו של נסטרוב הוא מעריך. ״אתה מסתכל באיזו חברה אתה״, הוא מסביר. ״חברה מכובדת״.
ורדי מציין כי שלושתם כבר זכו בפרסים מכובדים בתחומי מדעי המחשב, אך לדבריו עדיין לא בפרס ייעודי לבינה מלאכותית. פרל, למשל, זכה בפרס טיורינג, הנחשב לאות ההוקרה המרכזי במדעי המחשב. ההצעה החדשה הציגה אפוא הכרה בתחום מסוים, לצד ההכרה המקצועית שכבר הייתה להם.
לכך הצטרף הבדל פסיכולוגי פשוט. ״אם היו מבקשים ממני כסף, אז בטח הייתי בודק להם בציציות. אבל לא ביקשו כסף, הציעו לי כבוד״. כשמישהו מציע אות הוקרה, אומר ורדי, ״האנטנות קצת יורדות״. הבדיקה נעשית פחות מחמירה מכפי שהייתה נעשית אילו הפנייה הייתה כרוכה בדרישת תשלום.
הוא אינו מנסה להציג את עצמו כמי שידע מראש שמשהו אינו תקין. להפך: ההסבר שלו נשען על חולשה אנושית שהוא מזהה גם בעצמו. מוניטין מדעי וניסיון מקצועי אינם מבטלים את הרצון לקבל הכרה, וההכרה יכולה להפוך דווקא את מקבליה לפחות חשדניים.
המסמך הגיע — אבל חברת התעופה לא מצאה הזמנה
הטקס תוכנן למאי בסינגפור. מבחינת לוח הזמנים, ורדי יכול היה להגיע. אלא שהנסיעה מיוסטון הייתה ארוכה, וכרטיס במחלקת עסקים עלה, לפי הבדיקה שערך אז, כ־8,000 דולר.
כאן כבר פעל בזהירות. הוא לא רצה לשלם סכום כזה מכיסו ולהסתמך על הבטחה להחזר מארגון חדש שאינו מכיר. לכן הציב תנאי: המארגנים יקנו את הכרטיס בעצמם. לדבריו, הם הסכימו, והוא העביר להם את פרטי הטיסות שבחר.
אלא שההזמנה התעכבה. ככל שהתקרב האירוע, הגיעו עוד הבטחות שהכרטיס יוזמן בקרוב. כשנותרו כשבועיים, הבהיר שאינו יכול להתחייב להגיע בלי הזמנה. לבסוף נשלח אליו קובץ PDF שנחזה לאישור הזמנה.
ורדי מספר שכמעט השתכנע. עדיין לא ידע אם מדובר בניסיון להטעות אותו או פשוט בארגון שאינו יודע לנהל את האירוע. במקום להסתמך על המסמך, התקשר לחברת התעופה. ״אומרים לי: אין הזמנה כזאת״, הוא מספר.
הבדיקה הזו הכריעה את שאלת הנסיעה. הוא הודיע שלא יגיע, אך הסכים להרצות מרחוק. בשל הפרש השעות, ההרצאה התקיימה מבחינתו בשלוש לפנות בוקר. המפגש שראה על המסך לא התאים לציפייה לכינוס בינלאומי משמעותי: ״מעט מאוד אנשים, כל הסיפור נראה מאוד לא מרשים״.
הסיפור על המסמך ועל השיחה עם חברת התעופה הוא עדותו של ורדי בריאיון. הוא ממחיש כיצד מסמך שנראה כמו אישור מוסדי יכול ליצור ביטחון, וכיצד פנייה ישירה לגוף שאמור היה להנפיק אותו עשויה לשנות את התמונה.
לבדוק את האקדמיה באמצעות בינה מלאכותית
בינתיים פרסמה אוניברסיטת רייס הודעה על זכייתו. מבחינת האוניברסיטה, היה זה עוד הישג של חוקר בכיר שכדאי להביא לידיעת הציבור. אלא שהספקות לא נעלמו.
ורדי מספר כי עמית הפנה את תשומת לבו לכך שהסיפור נראה חשוד יותר ויותר. גם שיחה עם דיקן למדעי המחשב בסינגפור העלתה שאלה בסיסית: של איזו מדינה האקדמיה הזאת היא אקדמיה ״לאומית״? הדיקן הבהיר לו, לדבריו, שקיום כנס בסינגפור אינו הופך את הגוף המארגן לאקדמיה סינגפורית.
ורדי החליט לבדוק את הארגון באמצעות Gemini של גוגל, במצב Deep Research. ״בוא נילחם ב־AI בעזרת AI״, הוא מתאר את המחשבה שהובילה אותו. הוא ביקש מהמערכת לחקור את אמינות האקדמיה, והיא חיפשה גם פרטים כגון הרישום שלה.
לדבריו, הבדיקה החזירה תמונה מפוקפקת וחיזקה את החשדות. השימוש בכלי לא היה קביעה משפטית על הארגון, אבל מבחינתו היה עוד שלב בבירור, לצד השיחה עם עמית בסינגפור והבדיקה הישירה בחברת התעופה.
משם עבר לפרסום. הוא כתב על החשדות ברשתות החברתיות ופנה לאוניברסיטה כדי להבהיר שהפרס שעליו הכריזה אינו אות הכרה שאפשר להציג בביטחון. לדבריו, הפרסום בלינקדאין הוא ככל הנראה הדרך שבה הגיע הסיפור לידיעת כתב Nature, מקס קוזלוב (Max Kozlov).
ממקרה אישי לתחקיר על רשת של אגודות
תחקיר Nature, שפורסם ב־25 בספטמבר 2026, תיאר רשת אגודות שבהן נמצאו תמונות ששונו, השתייכויות ושותפויות שלא אושרו ושימוש בשמות חוקרים ללא הסכמה. יותר מ־30 הודעות אוניברסיטאיות חגגו הכרה מטעם הגופים שנבדקו. כמה מהן הוסרו או תוקנו לאחר הבירור.
הפרסום של ורדי היה אפוא חלק מחשיפת התופעה, ואילו Nature בדק את היקפה ואת הקשרים בין הארגונים. אין בעדותו לבדה בסיס לקביעה שהוא היה היחיד או הראשון שזיהה את הרשת כולה.
בתחקיר הופיע גם מייקל צ׳ו (Michael Chu), ששמו נקשר לכמה מהגופים. צ׳ו הגן על תקינות הארגונים, תיאר את אחריותו בהם כמוגבלת והתנער ממתווכים המציעים תארים בתשלום. Nature דיווח על פערים בין הסבריו לממצאים. באתר NAAI תועדו הצעות לחברות בתשלום ולתוכניות דוקטורט ופוסט־דוקטורט וירטואליות. התחקיר לא קבע כמה אנשים שילמו עבורן בפועל.
איך כבוד של חוקר הופך ליוקרה של ארגון
ורדי מכנה את התופעה ״Deepfake Honors״ — אותות כבוד מפוברקים. ההשערה שלו לגבי המודל העסקי מתחילה בצעד שאינו כרוך בגביית כסף מהחוקר הידוע: מעניקים לו פרס, ואז משתמשים במוניטין שלו כדי להקנות לארגון יוקרה.
״בזה שהם נותנים כבוד לאנשים מכובדים, הם בעצמם נהיים מכובדים״, הוא אומר. כאשר חוקר אחר רואה שמות שהוא מעריך ברשימת מקבלי הפרסים, הוא עשוי להניח שהגוף כבר נבדק. כך נוצרת שרשרת של אמון, גם אם כל אחד מהמשתתפים הסתמך בעיקר על שמותיהם של האחרים.
ורדי מדגיש שזהו הסבר אפשרי למנגנון, ולא ידע מלא על הפעילות העסקית. ״לא יודעים בדיוק״, הוא אומר. ההערכה היא שהיוקרה שנבנית בדרך זו עשויה לשמש לאחר מכן לשיווק חברות ואותות הכרה בתשלום.
הוא אף מעלה אפשרות שכלי AI סייעו לבחור את מקבלי הפרס. אבל זו השערה שלו, ואין בידיו הוכחה שכך נעשתה הבחירה. התופעה המתועדת אינה מחייבת שימוש בבינה מלאכותית: גם בלי לדעת באילו כלים השתמשו המארגנים, אפשר לראות כיצד שמות מוכרים והצעת כבוד מפחיתים את הנכונות לבדוק.
״הרגשתי חובה מוסרית״
ההחלטה לפרסם את הדברים הייתה כרוכה בהודאה אישית לא נוחה. ״הייתי פראייר״, אומר ורדי. אבל מבחינתו, אחרי שהתעוררו החשדות היה עליו לפעול כדי שאחרים לא יסתמכו על השתתפותו או על ההודעה האוניברסיטאית.
״כשגיליתי את זה, הרגשתי חובה מוסרית. מיד הלכתי לאוניברסיטה, פרסמתי את זה בלינקדאין, שגם אנשים אחרים ידעו על זה״. הוא מספר ששיתף פעולה באופן מלא עם קוזלוב ולא הסתיר את הפרטים המביכים: ״לא התביישתי, סיפרתי לו את הכול״.
הלקח שלו אינו להפסיק להעניק אמון בחוקרים אחרים. הוא מבקש לבדוק גם את המסגרת שמציגה אותם: מי עומד בראש האקדמיה, מי יושב בוועדת הפרס ומי החליט להעניק את ההכרה. בדיעבד, אומר ורדי, אלה שאלות שהיה צריך לשאול כבר בתחילה.
בעידן שבו אפשר לייצר בקלות טקסטים, תמונות ואתרים משכנעים, גם הצעת כבוד דורשת בדיקה. ״מישהו בא ונותן לך פרס — תבדוק בשבע עיניים״, הוא אומר. את הכלל הישן ״כבדהו וחשדהו״ הוא מציע להפוך, בחיוך שיש בו גם אזהרה: ״חשדהו לפני כבדהו״.
שאלות ותשובות
מי הוא פרופ׳ משה ורדי?
מדען מחשבים ישראלי מאוניברסיטת רייס ביוסטון, העוסק בלוגיקה במדעי המחשב ובאימות פורמלי של תוכנה וחומרה. בשנת 2000 זכה עם פייר וולפר בפרס גדל.
מה עורר את חשדו בפרס שקיבל?
לדבריו, בין סימני האזהרה היו העיכובים בהזמנת הטיסה, מסמך שחברת התעופה לא מצאה לו הזמנה תואמת, המפגש המקוון והמידע שקיבל מעמיתים. בהמשך ערך בדיקה באמצעות Gemini ופרסם את חשדותיו.
האם ורדי שילם עבור הפרס?
ורדי אומר שלא התבקש לשלם עבורו. דווקא העובדה שהוצע לו כבוד בלי דרישת תשלום גרמה לו לבדוק פחות בקפדנות בתחילת הדרך.
מה כדאי לבדוק לפני שמקבלים פרס מארגון לא מוכר?
לפי הלקחים שמציג ורדי, יש לבדוק מי מנהל את הארגון, מי בוחר את הזוכים ומה עומד מאחורי אות ההכרה. הופעת שמות של חוקרים ידועים אינה תחליף לבדיקה עצמאית.
המאמר המדעי
הכתבה מבוססת בראש ובראשונה על ריאיון שערך אבי בליזובסקי עם פרופ׳ משה ורדי ב־4 באוקטובר 2026. הרקע הוא תחקיר חדשותי של Nature, ולא מאמר מחקר שעבר ביקורת עמיתים.
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.