נתניהו מאמין שלא יזכה לרוב בממשלה - והסתפק במסיבת עיתונאים

שלוש שנים אחרי הטבח וכמעט שנה אחרי דוח המבקר, ערב בחירות, נמצאה הדרך של נתניהו להתגבר על המכשול הנורא הזה ששמו ממשלה: להזמין כתבים

רונן ברגמן ויובל רובוביץ'|

לבנימין נתניהו היה הסבר נהדר לשאלה מדוע לא הביא את תפיסת הביטחון שלו לאישור הממשלה: השרים.

לאורך שנים ארוכות, עשורים אפילו, בנימין נתניהו לא הציג בפני הפורום היחיד הרשאי לתת לה תוקף את תפיסת הביטחון שהוא חשב שצריך למדינה שהוא עומד בראשה.

במרץ 2025 הסביר משרדו למבקר המדינה שגם אם שרי הממשלה יסכימו לתפיסה, "הם לא יצביעו על אישורה, כל אחד מסיבותיו הלגיטימיות - אך המוטות" רומז לכך שכל שר רוצה בתקציבים שיילכו לסקטור שלו ותפיסת ביטחון אומרת בדרך כלל - יותר כסף לביטחון. כלומר, ראש הממשלה ידע מראש מה יקרה בהצבעה שלא התקיימה. חבל שבכל הנוגע לחמאס יכולת חיזוי הכוונות הייתה קצת פחות מפותחת.

והנה, שלוש שנים אחרי הטבח וכמעט שנה אחרי דוח המבקר, ערב בחירות, נמצאה הדרך להתגבר על המכשול הנורא הזה ששמו ממשלה: להזמין כתבים. אתמול חילק להם נתניהו, לאלו שלשכתו לא החרימה ואלו שלא הגיעו כי הזדהו עם המוחרמים, נייר בן שלושה עמודים, אחד מהם שער, תחת הכותרת "תפיסת הביטחון", ומתחתיה שמו ותפקידו. סוף-סוף מסמך שהגיע לאישור המדפסת.

הבעיה שעליה הצביע המבקר בנובמבר 2025 לא הייתה מחסור בניירות עם השם בנימין נתניהו. כבר בשנים 2017–2018 גיבש ראש הממשלה את "תפיסת הביטחון הלאומי 2030", הציג אותה לקבינט ואף הסמיך את עצמו לתת הנחיות מכוחה. אבל, הממשלה שהיא הגוף היחיד המוסמך לאשר את האסטרטגיה, לא דנה בנושא ובוודאי שלא אישרה אותו. המבקר קבע כי הוא "לא סיים את אשר החל": לא הביא לאישור תפיסה רשמית ולהחלטה מחייבת על המשאבים למימושה. התוצאה: "תפיסתו נותרה ללא יכולת לממשה כהלכה וללא תוקף מחייב".

באוקטובר 2019 הגדיר נתניהו את מימוש התפיסה כמשימה בעדיפות ראשונה לממשלה החדשה. בנובמבר 2020 הבטיח להציג אותה בדיון הבא. דיונים שתוכננו לדצמבר ולינואר לא התקיימו. בפברואר 2021 אושרה תוכנית הצטיידות בעשרות מיליארדי דולרים, תוכנית שהייתה אמורה להיגזר מתוך התפיסה, שאין, והדיון היה חפוז ושטחי. דיון ההמשך שהובטח על תפיסת הביטחון שוב לא התקיים. הרכש שיש לו השפעה על תקציב המדינה לשנים קדימה התקדם ואושר, ההכרעות האסטרטגיות מחכות.

"אני נותן כאן ביטוי פורמלי למה שאנחנו כבר עושים", הסביר אמש (ראשון) במסיבת העיתונאים. גם בפעם הקודמת טען משרדו שהתפיסה כבר מיושמת. המבקר הבהיר שאין בכך תחליף לדיון ולאישור הגופים המוסמכים. מתברר שגם למילה "פורמלי" יש שתי תפיסות: אצל המבקר - החלטה בממשלה או בקבינט; אצל נתניהו - תדרוך לכתבים.

בתדרוך נקב נתניהו בתוספת המתקרבת ל-450 מיליארד לתקציב הביטחון. לנתניהו הפתרונים, אלו שלא נכללו בשלושת העמודים, מהיכן ישיג את המימון, במיוחד במדינת ספרטה שבה ישראל מוותרת על הסיוע הביטחוני מארצות הברית

הפירוש האמיתי של "באופן פורמלי" הוא שגם בעניין הזה, ואולי במיוחד בעניין הזה, נתניהו עושה כאוות נפשו, כאילו הוא המדינה והמדינה זה הוא. הוא קובע לעצמו את החוקים, הוא מגדיר את התפיסות, הוא מחליט על מה ואיך להוציא (והמסקנות הקשות של ועדת הצוללות הן רק טיפה בים) והוא קובע מהי האסטרטגיה, ואחר כך מגלף את הזיכרון ההיסטורי, בכך שקובע לעצמו נהלי שחרור חומר- רק הוא מחליט, וזאת בלי שום סמכות, מה ייצא החוצה וכיצד יצויר.  

בנייר החדש נדרש מודיעין "באופן המונע הפתעה", ו"ניצחון" הוא אחד מעשרת העקרונות. רעיון יפה. באמת חבל שלא כתבו קודם שאסור להיות מופתעים ושצריך לנצח. בתדרוך נקב נתניהו בתוספת המתקרבת ל-450 מיליארד לתקציב הביטחון. לנתניהו הפתרונים, אלו שלא נכללו בשלושת העמודים, מהיכן ישיג את המימון, במיוחד במדינת ספרטה שבה ישראל מוותרת על הסיוע הביטחוני מארצות הברית. אבל כעת נתניהו יוכל לטעון כי אפשר להסביר מה אושר, לאילו שנים, מה מקורות המימון ומה סדר העדיפויות. ומתי אושרה התפיסה עצמה - בעצם הופעתו בפני פורום העיתונאים המתרוקן, אחרי שלשכת ראש הממשלה טרחה להחרים את הכתבים הצבאיים הביקורתיים.

ספק אם שלושת העמודים שנתניהו חילק שווים אפילו את שני הביטים שהם תופסים בזיכרון של הטלפון הנייד. לשכת נתניהו לא הודיעה כי הממשלה אישרה את תפיסת הביטחון שנתניהו הציג, ואם לא אושרה - אין לה כל משמעות.

ובאין אסטרטגיה מסודרת, מה בכל זאת היתה תפיסת הביטחון של ממשלת וממשלות נתניהו? כאן החלק המביך ביותר המחכה בעמודים 76–77 בדוח המבקר, כפי שכבר פרסמנו. שם מובא ניתוח שמשרד ראש הממשלה עצמו העביר למבקר באפריל 2024. לפי הניתוח, עקרונות היסוד של בן-גוריון נותרו תקפים, אבל לא יושמו בשנים שקדמו לטבח. לפני שמרעננים אותם, כדאי לברר מי לא יישם אותם.

משרדו של נתניהו סיפק במקור גם תשובה: הנחיות הדרג המדיני כללו "דחיית עימותים; הסתמכות על המכשול; מהלומות עיתיות; שימור חמאס ככתובת שלטונית אפקטיבית, מרוסנת ומרסנת". הגישה הזאת, כתב המשרד, "חלחלה לתוך התפיסה המבצעית של צה״ל בכל הנוגע להימנעות מהכרעת חמאס ועודדה חיפוש של 'תחליפי הכרעה'".

לפי אותו ניתוח, ישראל התרחקה ממרכיבי הרתעה "שנראה שהיו להם השפעה ישירה על החלטת חמאס ליזום את מתקפת ה-7 באוקטובר". אלה דברים שאנשי נתניהו מסרו בשמו למבקר. מי שרוצה להתווכח איתם מוזמן להתחיל בלשכה.

אתמול בצהריים הגישו בני 14 משפחות שאיבדו את יקיריהן במתקפה ובשבי תלונה הדורשת חקירה פלילית בעקבות ממצאי תחקירי "ידיעות אחרונות" על מסמך תשובות נתניהו למבקר. התלונה כוללת פירוט עובדתי ומשפטי נרחב ומייחסת לנתניהו חשד לעבירות חמורות, ובהן מרמה והפרת אמונים, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות בתחום ביטחון המידע. הגישו אותה עורכי הדין נבות תל-צור, שייצג בעבר את נתניהו, טל שפירא, רון ברקמן ושוני אלבק. היא מגובה בחתימת השופטת בדימוס נאוה בן-אור, לשעבר ראש המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ומומחית בולטת למשפט פלילי.

את השאלות המשפטיות יבררו, יש לקוות, הגורמים המוסמכים. אבל כל אדם בישראל צריך לקרוא את התלונה. הקריאה חשובה, מרתקת ולא פחות - מרתיחת דם. אם יום אחד תיפתח חקירה בעקבות התלונה המפורטת היא בוודאי תבדוק גם את הספין שנתניהו מנסה לייצר בעקבות פרסום התחקירים כאן, בעקבות הראיון עם מזכירו הצבאי לשעבר אבי גיל ובעקבות תביעת רונן בר. די לבחון את התגובה הזאת מול העובדות כדי להבין את הסיפור כולו.

אבל האמת היא שתפיסת הביטחון החדשה של נתניהו שמאכלסת בקושי, כולל טבלה מרווחת מאוד, בפונט 13 ורווח וחצי בין שורה לשורה - שני עמודים, הייתה אתמול רק התירוץ ותפסה חלק קטן מהשעתיים שנתניהו הקדיש לעיתונאים. כל שאר 90 הדקות הוקדשו לנאום ולשאלות ותשובות שהיו בדיוק, אחד לאחד, שקר, כמו אין ספור הופעות שנתניהו מריץ בשרשרת הופעות בקצב חסר תקדים בכל אמצעי התקשורת בשבוע האחרון. הוא ממושמע וחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב כשנדמה שאין אצלו ואצל אנשיו אפילו יומרה לומר אמת או להתחכך בעובדות.

לפי הנתונים של ארגון החברה האזרחית "בודקים" העוסק בבדיקת עובדות ומלחמה בפייק ניוז בין ה-13/10 ל-18/10 קיים נתניהו 16 ריאיונות, לא כולל שעתיים של מסיבת העיתונאים אתמול: 5 בגלי ישראל, 4 בערוץ 14 ואחד ב: i24, גל״צ, 90fm, כאן 11, רדיו צפון, כאן מורשת ופוקס ניוז. בסך הכל זיהו ב"בודקים" 28 סוגי וסיפורי פייקים שונים, שחזרו ב-116 מופעים, כלומר בערך שישה לכל אחד (ממוצע, כמובן שיש כאלה פופלריים יותר).

אתמול במסיבת העיתונאים התייחס נתניהו לעניין גרסתו למבקר המדינה. ארבע דקות ועשרים שניות נתניהו דיבר על המבקר וניסה להתכתב עם מסקנות התחקירים שפורסמו כאן, ורק במהלכן הספיק לייצר מספר שיא של 15 שקרים, סילופים, הטעיות והשמטות. הוא הבטיח שהמסמכים יוכיחו שהוא צודק. הבעיה היחידה שלו: שבזכות הפרסום ב"7 ימים" ו-ynet, עכשיו הציבור יכול גם לקרוא אותם.

נתניהו ואילה חסון הציגו דיון פנימי שכינס רונן בר עם קבוצה מאנשיו לצורך יישום החלטות ההסדרה של נתניהו. ראש הממשלה, שמיהר לצייץ את הריאיון עם עצמו, משמיט את ההקשר ומוליך את הציבור שולל: הוא מייצר מצג שווא כאילו בר יזם את ההסדרה. מוריה אסרף חשפה בחדשות 13 את הדירקטיבה שהוציא נתניהו בעקבות הישיבה הגדולה האחרונה לפני הטבח, ב-1 באוקטובר. "קידום ההסדרה האזרחית עם חמאס" נכתב שם כהוראה שלו. המסמך שהציג אצל חסון מתעד ראש שב"כ ממושמע שמיישם הנחיה. מתברר שאפשר גם להורות על מדיניות גם להאשים את הכפופים לך על שביצעו אותה ובריאיון בערוץ אחר - להאשים אותם במרד.

בתשובה לשירית אביטן מ"ישראל היום" הסביר אתמול נתניהו שלפני הטבח היה מקובל שבצה"ל "המילה שלו (של צה"ל) בסוף קובעת"; אחרי השינוי, "הדרג המדיני הנבחר מחליט". סידור נוח: על ההישגים חתום ראש הממשלה; על המדיניות שקדמה לאסון חתום הצבא

וזו רק תחילת ההעלמה. בדיון המדיני בסוף ספטמבר, לקראת חידוש כניסת הפועלים ב-28 בחודש, הוצגה הצעת מתאם פעולות הממשלה בשטחים להסדרה שנועדה להפסיק את מהומות הגדר. כשהגיע תור שב"כ, הודיע בר שיתמוך בה רק אם יתווספו שני תנאים: משא ומתן להשבת הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, והפסקת מערך הכוונת הטרור מעזה ליהודה ושומרון. שני תנאים שחמאס לא היה מסכים להם. נתניהו התעלם והנחה על הסדרה בלעדיהם. גם את הפרטים האלה נתניהו וכאן 11 לא מספרים לצופים.

מיד לאחר הדיון, כשמיהרו לאשר את החזרת הפועלים כבר ביום חמישי, 28 בספטמבר, שב"כ היה הגוף היחיד שהתנגד להחזרה המיידית. השירות ביקש להמתין, לראות מה יקרה בסוף השבוע ורק אז להחליט. גם מהעמדה הזאת התעלמו, והכניסה אושרה. אבל בגרסה המשווקת לציבור, בר הוא איש ההסדרה ונתניהו הוא האיש שהגנרלים כפו עליו ריסון.

בתשובה לשירית אביטן מ"ישראל היום" הסביר אתמול נתניהו שלפני הטבח היה מקובל שבצה"ל "המילה שלו (של צה"ל) בסוף קובעת"; אחרי השינוי, "הדרג המדיני הנבחר מחליט". סידור נוח: על ההישגים חתום ראש הממשלה; על המדיניות שקדמה לאסון חתום הצבא. אלא שההנחיות הישנות מתועדות כדירקטיבות שלו. כשלי הצבא והמודיעין אינם מוחקים אותן.

יונתן ליס מ"הארץ" שאל כיצד מגבשים תפיסה חדשה בלי ועדת חקירה שתבדוק אם אתה עדיין שבוי בקונספציה. נתניהו השיב שחלק גדול מהעקרונות כבר נכלל בתפיסה הקודמת, ועבר לתיאור התנגדויות מערכת הביטחון במלחמה. בדיקת כשלי התפיסה שלו עצמו לא הוסברה, כנראה כי נתניהו באמת מאמין שלא היו כאלה. לכתב ערוץ 14 הייתה דאגה אחרת: מדוע מדינות שישראל מסייעת להן אינן מדברות בגלוי על הקשר איתה. "למה הדבר הזה לא נעשה על השולחן וצריך לעשות במחשכים?", שאל. סוף־סוף חזית שבה הבעיה היא שלא אומרים מספיק תודה.

נתניהו מנסה להונות את הציבור שוב ושוב, גם כשהמסמכים שלו עצמו מפריכים אותו. לפני שמוחאים כפיים לתפיסה החדשה, ראוי שיסביר מה עשה עם הקודמת. מי שמבטיח הכרעה בכל החזיתות מוזמן לנסות גם הצבעה בקבינט.