משחק הַמְּצָרִים

הניסיון המערבי הקלאסי לפתור את המשבר במצר הורמוז בכלים של הרתעה צבאית ישירה והפגנת כוח ימי נדון לכישלון מבני

הדיון הציבורי והתקשורתי סביב העימות החזיתי בין ארצות הברית לאיראן נוטה להצטמצם להתמקדות טקטית במאזני ההרתעה הצבאיים, ביכולות התקיפה וביריות הפתיחה הגלויות. אולם, תפיסה זו חוטאת להבנת העומק הגיאופוליטי של צווארי הבקבוק הימיים. מבט מקיף על הזירה - מפרשת מְצָרֵי הורמוז ועד להסלמה בַּמְּצָרִים באב אל-מנדב — מראה כי הַמְּצָרִים אינם רק תא שטח טקטי לחילופי אש, אלא זירת הליבה שבה מוכרעת ארכיטקטורת הסדר העולמי. הטיעון המרכזי שברצוני להציב הוא כי הניסיון המערבי הקלאסי לפתור את המשבר בכלים של הרתעה צבאית ישירה והפגנת כוח ימי נדון לכישלון מבני; המשבר בַּמְּצָרִים אינו בעיה ביטחונית נקודתית, אלא סימפטום של מאבק גלובלי רחב על עיצוב כללי המשחק של המאה ה-21.

כדי לרדת לסוף דעתו של מאבק זה, יש להשתחרר מהתפיסה האסטרטגית המערבית החד-ממדית. הגישה המערבית מושתתת על משחק השחמט — משחק מתוכנן, גלוי ובעל חוקים נוקשים המכוונים להכרעה ישירה של מלכות היריב. אולם, במזרח התיכון ובמעצמות המתחרות פועלים לפי לוגיקות משחק שונות לחלוטין. בעולם הערבי והפרסי המשחק המכונן הוא השש-בש ('תאולא') — אומנות של ניהול סיכונים תחת תנאי אי-ודאות, חסימת נתיבים זמנית, כליאת כלי היריב ויצירת תלות הדדית כפייתית. במסורת האסטרטגית הסינית, משחק ה-Go (וואיצ'י) מלמד כי ניצחון מושג בכיתור איטי בשטחים הפתוחים ובשינוי הדרגתי של מאזן הכוחות ללא קרב חזיתי. יתר על כן, בשחמט הסיני המסורתי (Xiangqi) בולט כלי "התותח" — כלי שאינו מכה ישירות, אלא לדרוס ולדלג מעל כלי מתווך. זוהי המהות המדויקת של האסימטריה האזורית: הפעלת כוחות פרוקסי ופגיעה בחופש השיט הימי אינן מיועדות להכריע את הצי האמריקאי, אלא לדלג מעליו ולחולל זעזועים עקיפים במערכת הכלכלית והפוליטית הגלובלית.

המתיחות בַּמְּצָרִי הורמוז ובבאב אל-מנדב הדגימה את המפגש הקטלני בין תפיסות אלו. למראית עין, המערב תופס את המשבר כמאבק נורמטיבי בין מעצמת-על המגינה על חופש השיט (UNCLOS) לבין מדינה סוררת או מיליציות המפעילות טרור ימי. טיעוני הוא כי תפיסה זו לוקה בעיוורון אסטרטגי: האויב האסימטרי אינו מנסה לנצח בקרב הימי, אלא להפוך את עצם הנוכחות של הצי המערבי ליקרה, מורכבת ושוחקת עד בלתי-נסבלת.

בזמן שהזרקורים מופנים לחילופי האש הגלויים, השחקניות המרכזיות מעצבות את המציאות מאחורי הקלעים. עבור סין, המתיחות בַּמְּצָרִים היא הזדמנות פז: היא נהנית מהגנה אמריקאית חינם על נתיבי נפט חיוניים, ובמקביל משתמשת במשבר כדי למצב את עצמה כמתווכת ניטרלית תוך שחיקת ההגמוניה הוושינגטונית. עבור רוסיה, העימות במזרח התיכון מסיט משאבים צבאיים ותשומת לב של המערב מזירות אחרות, ומעלה את מחירי האנרגיה שהיא מייצאת.

במישור הכלכלי, הטיעון שלי הוא כי המשבר בַּמְּצָרִים מנוצל ליצירת "ארביטראז' גיאופוליטי״ מבני — ניצול פערים ברמת הסיכון הימית כדי לפרק ולבנות מחדש את שווקי הסחר העולמי. איום על מְצָרִים מחולל את "אפקט השוט״ בשרשראות האספקה: עיכוב קטן בבאב אל-מנדב מתגלגל לתנודות ענקיות במלאים באירופה, למחסור במכולות בסין, ולגלי אינפלציה מבניים בשווקי הקצה. הסטת השיט סביב כף התקווה הטובה מזניקה את מחירי ההובלה ומעניקה יתרון עצום למסדרונות סחר יבשתיים. מתחולל כאן מאבק בין מסדרון IMEC (הודו-מזרח תיכון-אירופה) שנתמך על ידי המערב, לבין מסדרון INSTC (רוסיה-איראן-הודו) והנתיב הצפוני הרוסי. העימות בַּמְּצָרִים נועד להוכיח כי הסחר הימי העולמי אינו בטוח עוד תחת חסות אמריקאית.

במישור המשפטי-בינלאומי ישנה לדעתי אזהרה חמורה: תגובת המערב לאיומים הימיים מחוללת תקדים מסוכן שמפרק את הדין הבינלאומי מבפנים. מתוך רצון להגן על השיט, מעצמות המערב עברו משימוש קלאסי בסעיף 51 לאמנת האו"ם (הגנה עצמית בתגובה לתקיפה חמושה) אל דוקטרינה של "סיכול סיכון מבני״ — הפעלת כוח צבאי יזום בים הפתוח כדי למנוע את עצם יצירת היכולת לאיים.

תהליך זה הורס את שני אדני המשפט המנהגי: הפרקטיקה המדינתית (State Practice) והתודעה המשפטית (Opinio Juris).כאשר המערב מפעיל כוח מנע בים הפתוח תחת הטיעון של "הגנה על חופש השיט", הוא מעניק לגיטימציה למעצמות אחרות — כמו סין בים סין הדרומי — להכריז על אזורים ימיים נרחבים כשטחי סיכול מונע. בטווח הארוך, אמנת הים (UNCLOS) הופכת מכלי לשמירת חופש השיט למכשיר משפטי של משטור כוחני חד-צדדי.

טיעון נוסף הוא כי המדינות הערביות השכנות — מדינות המפרץ, מצרים, וצפון אפריקה — אינן צופות ניטרליות, אלא נמצאות במלכוד אסטרטגי קיומי. ביטחונן הכלכלי מושתת על יציבות הַמְּצָרִים, אך הצטרפות גלויה לקואליציה מערבית נתפסת אצלן כפגיעה בלגיטימציה האזורית. הדיפלומטיה של מדינות אלו מונעת מגישה של "כפילות מחושבת": תמיכה שקטה בביטחון השיט לצד סירוב פומבי לקחת חלק בפעולות התקפיות. אפילו סוריה משמשת כחוליה חיונית במערך הלחצים — נוכחות המעצמות בשטחה והשפעתה על המעברים היבשתיים ממחישות כי כל תנודה במפרץ הפרסי מקרינה באופן מידי על הים התיכון.

הפתרון אינו יכול להיות צבאי בלבד או דיפלומטי בלבד, אלא מחייב שילוב של שלושה מנגנונים חדשניים:

1. אכיפה משפטית-ימית רב-לאומית: הקמת מנגנון אבטחה בחסות מועצת הביטחון או אמנה אזורית רחבה, אשר יפעיל סמכויות שיפוט ואכיפה כלכלית על בעלי אוניות, חברות קש ומדינות המפרות את דיני הים (UNCLOS), ויהפוך הפרת חופש שיט לפשע בינלאומי הנושא מחיר ישיר.

2. אג"ח סיכון ימי: הקמת קרן ערבות בינלאומית בשותפות המעצמות ומדינות המפרץ שתנפיק אג"ח מיועדות לספיגת פרמיות הביטוח המזנקות בעת משבר, ותמנע הסטת אוניות וגלי אינפלציה.

3. דיפלומטיה עוקפת וכללי מעורבות: כינון ערוץ הידברות שקט ביוזמת מדינות אזוריות ניטרליות (כדוגמת עומאן), להפרדה מוחלטת בין חופש השיט המסחרי לבין מחלוקות פוליטיות וצבאיות אזוריות, ולקביעת כללי אצבע למניעת הסלמה לא רצויה עקב תאונות ימיות.

לסיכום, במשחק השחמט, הקרבת כלי מרכזי עשויה להביא לניצחון טקטי; אך בדיפלומטיה הבינלאומית, הלוח אינו מוגבל לשמונה על שמונה משבצות והמשחק אינו מוגבל לכללים הישנים. ההצלחה בהתמודדות עם האיומים בַּמְּצָרִים מחייבת אותנו לנטוש את התפיסה הכוחנית הפשטנית, ולחבר בין הקפדה חמורה על עקרונות המשפט הבינלאומי, הבנה עמוקה של הארביטראז' הכלכלי, וראייה אסטרטגית רב-ממדית. רק גישה כוללת זו תבטיח את היציבות הימית והבינלאומית לאורך זמן.

פרופ' מוחמד ותד הוא פרופסור מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ועמית מחקר במרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי קיצון של אוניברסיטת חיפה