התחמושת האמיתית לאויבים

בעולם רואים בחומרה את השיח הישראלי הקשה כלפי הקול הערבי. חיזבאללה וחמאס נהנים במיוחד, וסבורים שהעמקת השסע תוביל לקריסתה של ישראל

מיכאל מילשטיין|

תגיות

כמו הציבור בישראל, גם המזרח התיכון מרותק ליום שאחרי הבחירות, וגם הוא רווי בסימני שאלה ובחרדות נוכח ההכרה שהפלונטר שנוצר מקרין לא רק על גורל המדינה אלא גם על האזור כולו.

חוסר ההכרעה מחזק הערכה שרווחת בעולם כולו מאז 7 באוקטובר, ולפיה בצל העימות הלא־נגמר ישראל יוצאת בהדרגה מאיזון, משתנה לרעה, והופכת לנטולת רסנים, בעיקר בכל הנוגע להפעלת כוח. קונקרטית, סבורים רבים במזרח התיכון כי במקביל לעיסוק בפלונטר הפוליטי, צפוי נתניהו לקדם תקיפה נגד איראן, כנראה לאחר בחירות האמצע בארה"ב (3 בנובמבר), תוך שיתוף פעולה בין שתי המדינות או בביצוע ישראלי ובאישור אמריקאי. מהלך שכזה יוסיף לטלטול המתמשך שממנו סובלת הספינה המזרח־תיכונית, לא בהכרח ייתן מענה מוחלט לאיומים שמציבה איראן, ועל הדרך ייתכן שגם יביא לשיבוש ההיערכות לקראת בחירות נוספות בישראל.

הישג החברה הערבית בבחירות והשיח הקשה ורווי הדה־לגיטימציה כלפי הקול הערבי שהתפתח בעקבות כך, מושכים תשומת לב באזור. בניגוד לטיעון המעוות שנשמע בישראל ולפיו "עצם ההישג האלקטורלי הוא מתנה לאויב", עושה רושם כי כל חורשי רעתה של ישראל שואבים סיפוק בעיקר מהדיון שהתפתח במדינה בעניין הקול הערבי. במסגרת זאת, טוענים אויבי ישראל כי הדרמה שמתחוללת סביב הציבור הערבי חשפה את העובדה שהמדינה מונעת מתוך "הגיון אפרטהייד", וכי הדבר מחייב קידום לחץ וענישה בינלאומיים כדי להגן על מיעוט מקופח הסובל מהתנכלות.

ובכלל, נראה כי בשיח לגבי היחס כלפי האזרחים הערבים, הציבור היהודי סבור שהוא מנהל דיון פנימי שלא מעניין את העולם. בפועל, העולם מרותק לנושא ובעיקר מקיש מסקנות מדאיגות לגבי ההשתנות הפנימית של ישראל, תוך הפיכתה למדינה שלא מחשיבה כבעבר את דעת הקהל הבינלאומית, הנהגתה מקדמת שיח סהרורי על הוויה ספרטנית ושימוש בקריפטו, ומנורמלות בה פנטזיות, החל ממיטוט המשטר באיראן ועד ריקון עזה. ההתקפה החריפה על הציבור הערבי מסתמנת כמעין משלים להידרדרות הקשה שניכרת באיו"ש, כשמתוך שתי הזירות נולדת ישות הנשענת על תפיסות קיצוניות ונוקטת אפליה ודיכוי נגד לא־יהודים בתחומה. מה שהחל בהכרזת סמוטריץ' ב־2021 ולפיה "ערביי ישראל הם אזרחים בינתיים לפחות" פוגש כיום את "מהפכת ההתיישבות" רוויית ההתלהבות ונטולת הדיון לגבי מה יעלה בגורל מיליוני פלסטינים בגדה.

לא בטוח שהעולם ימשיך להעניק לישראל קרדיט בתרחיש של עוד סבב בחירות, וסביר כי הלחץ יגבר בדמות סנקציות

אויבים חריפים כמו חיזבאללה וחמאס הולכים רחוק יותר, וטוענים שהעמקת השסע בישראל מעידה על כך שנבואת סינוואר, ולפיה מתקפת 7 באוקטובר תחולל הלם שיערער את המדינה ויגרום לבסוף לקריסתה, תתגשם בכל זאת ולמרות המפלות הקשות שספגו כל גורמי ציר ההתנגדות. כך, הכריז מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם כי "תוצאות הבחירות הן ביטוי לתבוסה. בישראל מסתמנים בלבול ומשברים בכל המישורים ואלה יקרינו על עתידה". האויב שואב הנאה מיוחדת מהערעור הגובר של מעמד ישראל בעולם, וכן משיח על הגירה שרווח בקרב ישראלים רבים.

בהקשר הזה בולטת גם שביעות רצון מכך שמאפיינים מובהקים של "הג'ונגל האזורי" ניכרים גם ב"וילה הישראלית", למשל התערבות גורמים פוליטיים בחקירות ביטחוניות נגד גורמים פוליטיים אחרים, סדרי ממשל קלוקלים, סירוס קולות אחרים ובוז לביקורת, וכן שלילה ופסילה גורפת כלפי המיעוט, שגולמו בימים האחרונים בהכרזות שלא תהיה הכרה בממשלה שתישען, ולו בעקיפין, על קולות ערבים, ואף קריאה של חבר כנסת להתחמש לקראת עימות אלים בין יהודים וערבים.

ברקע מתקתק שעון בינלאומי שרוב הישראלים לא מודעים לקיומו. כל עוד סערה מערכת הבחירות, רוב העולם, ובראשו ארצות־הברית, נמנעו מלחץ על ישראל בסוגיות שמחייבות הכרעה או שינוי, ובראשן עזה, לבנון ואיו"ש. לא בטוח שהעולם ימשיך להעניק קרדיט בתרחיש של עוד סבב בחירות, וסביר כי הלחץ יגבר, גם אם תתפתח הסלמה נוספת בסוגיה האיראנית, בעיקר בדמות סנקציות מצד אירופה בעקבות הכאוס המשתולל באיו"ש שלא נראה כי יירגע בקרוב, ואולי אף יסלים.

ישראל מנופפת מאז 7 באוקטובר ביעד של שינוי תודעת בני האזור, בפרט עקירת יסודות קיצוניים ממוחותיהם (בעיקר בעזה), אבל נראה שהתודעה היחידה שבאמת משתנה היא של הישראלים, ולרוב לרעה. בצל המלחמה המתמשכת מנורמלים מושגים ותפיסות שנחשבו בעבר מגונים, החל מ"אין חפים מפשע", עבור דרך "טרנספר מרצון", וכלה בסממני הגזענות הגוברים בשיח הציבורי והפוליטי מאז הבחירות, שלמרבה הצער זוכים להד ולפרקים אף לדחיפה במרחב המדיה.

ישראל צרובת הזעזועים חווה טלטלה חריפה במיוחד מאז הבחירות, ובתוך פחות משבוע השתנתה בה השפה באופן שאמור להפחיד את כלל האזרחים, בעיקר מחשש לקיצור טווחים שבין מילים למעשים. הישראלים נדרשים לא רק להתבוננות נוקבת במראה, אלא גם להבנה שדימוים בעיני העולם משתנה דרמטית ומתהווה נזק קשה שלא ניתן יהיה לתקן באמצעות "הסברה טובה". ישראל העסוקה באיתור אויבים — והשבוע רבים מתומכי הממשלה פסקו שהאזרחים הערבים הם הגרועים שבהם — מגלה כי דיוקנה החדש הוא אחד האיומים הקשים ביותר עליה, אולי אף החמור מכל.